30.7.2009

הדוקטור האישי שלי

אני חייבת להודות במשהו.
סביר להניח שרוב העם לא יסכים איתי על זה, אבל זו התחושה שלי.
אני מעדיפה את הלחות של המרכז על היובש בדרום!
בשנתיים שגרתי בבאר שבע (לימודים בBGU שהומרו לחזרה למרכז) הרגשתי שאני פשוט מתעללת בעור הגוף שלי בפרט ובשאר הגוף בכלל. את הסניף החדש של נרות בשינקין פתחו בזכות הבחירה שלי במוסד האקדמי הדרומי. כמות הקרמים הכללית שבוזבזה על גופי בשנתיים האלה יכולה להספיק לרכך עור של פיל זקן.
העור שלי פשוט לא עמד בזה, וגם האף שנטה לדלוף מדם בימים יבשים אף יותר.
ולכן אני מעדיפה לחות. אני חושבת שלנרות בשינקין יש כבר מספיק סניפים :)

מי שהחזיק את העור שלי נקי מנזקי היובש והתזונה הלא מאוזנת (אני הייתי מהזן של פיצה גוטה, למבינים...) זה ד"ר קדיר. לא מדובר באיזה רופא עור שמבצע טיפולים, אלא בסדרת המוצרים שלו.
אני באמת לא יודעת איך הייתי שורדת את אבק הפודרה של ב"ש בלי סבון התה הירוק שלו.
הסבון הזה כל כך נעים, נותן תחושה של רעננות לעור אבל לא מייבש אותו כמו רוב הסבונים. גם המחיר שלו מאוד נוח. 70-90 ש"ח (תלוי איפה קונים) לבקבוק של 300 מ"ל עם משאבה. לי הוא מספיק לחצי שנה בערך, בשימוש של כ3 פעמים ביום. אני משתמשת בו כבר קרוב ל8 שנים. ניסיתי כבר ניוטרוג'ינה ואחרים מומלצים, אבל תמיד חזרתי אליו. גם בגלל המחיר וגם בגלל התמורה.

יצא לי לנסות במהלך השנים כמה מוצרים שונים שלו מסדרות שונות ומכולם הייתי מאוד מרוצה.
גם סדרת הסבו-רליף שלו מעולה, לסובלות מסיבוראה.
למי שלא מכירה (כיף לך :), יש דברים שעדיף לא להכיר) זוהי פטריה שמופיעה בעיקר במצח או בלחיים אבל יכולה להופיע גם בקרקפת. היא גורמת לעור להראות טיפה אדמומי וכאילו הוא מאוד יבש ומגרדת מאוד. היא מופיעה בדרך כלל בשינויי מזג אוויר או במצבי לחץ.
גם קרם הלחות מהסדרה הזו וגם סבון הפנים מאוד עזרו לי והעבירו את הכתמים ותחושת הגירוד.

לצערי אני לא יודעת לציין איפה ניתן להשיג את המוצרים שלו. אני קונה אותם אצל הקוסמטיקאית שלי, אבל הבנתי שאפשר להשיג את המוצרים שלו גם בבתי טבע ובתי מרקחת למיניהם.

נ.ב
רק לי המילה דוקטור נשמעת מאוד פולנית?
כשאני אומרת "דוקטור" אני ישר נזכרת בדמות האמא מ"אלכס חולה אהבה".

29.7.2009

אם ואם ואם

אם הייתי מרגישה טוב ואם היה לי קצת יותר קל לעמוד על הרגליים ואם הייתי יוצאת היום מהבית אז הייתי מתלבשת ככה:

את השמלה הזו קניתי עכשיו בסייל של זארה. היא עלתה 70 ש"ח בלבד ואני מאוד מרוצה מהקניה.

החגורה, כמה מפתיע, של אמא שלי.
כפכפי אצבע מקסטרו עודפים.
יש הרבה מאוד בד בשמלה הזו. היא עשויה מבד כותנה טישו נעים ודק. הצבע שלה משך אותי אליה ואחר כך המחיר הנוח גרם לי להמשיך איתה לתא ההלבשה.
אני חושבת שהחגורה הכרחית כאן כדי לשבור את כל הירקרק הצהוב הזה במשהו וגם כדי לתת קצת גזרה יותר מחמיאה.

ביצעתי עוד כמה רכישות לא רעות בכלל, הן יופיעו בהמשך, מבטיחה.
יום טוב ופורה!

27.7.2009

אפשר למצוא יתרונות לכל מצב

היום הלכתי לניורולוג.
החלטתי שנמאס לי להתלבש כל הזמן במכנס קצר כשאני יוצאת לבדיקות (כדי שהברכיים, האזור הנבדק, יהיו חשופות) אז רציתי לשים חצאית.
והנה, הגענו ליתרון.
אני אמנם אצל ההורים בלי כל הארון שלי, אבל הארון של אמא שלי פתוח כולו בפניי (אולי לא כולו, אבל חלקים משמעותיים).
אז השאלתי חצאית ירקרקה שאמא שלי קנתה בסופעונה בהוניגמן לפני שנה תמורת 100 ש"ח. צירפתי לגופיית סבא פשוטה ב10 ש"ח, שרשרת שאמא שלי קיבלה במתנה מחברה וסנדלים שטוחות לבנות.
מראה קייצי, ושוב ירוק (בחיי שאני לובשת גם בגדים בצבעים אחרים, יצאה פה טרילוגיה ירוקה).
החצאית מבד כותנה נושם ומאוד מתאים לחום יולי-אוגוסט. ההדפס מקרוב:
עם אורך השרשרת אפשר לשחק. אני מאוד אוהבת לצרף אותה לחולצות לבנות שונות. כשעוד גרתי בבית של ההורים הייתי משאילה אותה המון, מאוד מתאימה למלתחת הקיץ שלי.
את התמונות אמא שלי צילמה בחוסר סבלנות שמאפיין אותה מאוד ולכן הן לא מחמיאות במיוחד, אבל זה מה שיש כרגע...
הצלם (שהוא במקרה לגמרי גם החבר) יגיע מחר בערב לביקור, אז אולי יהיו תמונות יותר טובות.

26.7.2009

עושה נעים בעין

במקרה יצא לי להיתקל בבלוג של הסטייליסטית מוניקה רוז. השם שלה לא אומר יותר מדי, היא בעיקר ידועה בתור הסטייליסטית של בנות משפחת קרדשיאן ובעיקר של קים (שנעזרת בה גם כדי להשתמש ביומיום).
טוב, די קל להבין מי הלקוחה הכי מוכרת שלה, כי כל פוסט שלישי שם מלא בתמונות של קים קרדשיאן.

אבל היא גם מפרסמת פוסטים על טרנדים עדכניים ואף מדגימה איך להרכיב טוטאל לוק במחירים סבירים ולפעמים אפילו מרשתות שקיימות גם בארצנו הקטנטונת.
לדעתי שווה ביקור, לינק.

24.7.2009

פרידה גם עשתה כאן קצת שופינג

אני משוטטת לי להנאתי באתר של פיפל ומה אני רואה?
את פרידה פינטו AKA Slam dog millionaire, בשמלת הפרפר של קאלה.
כידוע (או שלא), פרידה צילמה בארץ סרט ולכן שההתה פה לכמה ימים ואף צולמה בולסת בחוסר אסטתיות בשלל מסעדות תל אביביות.
וכך נכתב:
"The stylish star goes casual in a butterfly-print T-shirt dress, matching red wedge sandals, ikat Felix Rey clutch and tinted aviator shades for a dinner date in New York City."
למי שאין כח לקרוא, לא. אין קרידיט לקאלה, או אפילו בעמימות ציון לכך שהשמלה שייכת למעצבת ישראלית.

ירוק זה מרגיע

בהמשך לפוסט ירוק אחר משבוע שעבר, אתמול התחשק לי להתלבש קצת יותר נורמלי. אפילו שלא בדיוק עזבתי את החומות שמקיפות את הבית.

את הטוניקה הזו קניתי לפני כמה שבועות בפול אנד בר ואני ממש מרוצה ממנה. היא לא היתה מציאה מבחינת המחיר, 79 ש"ח, אבל היא כל כך נוחה שמחה ומחמיאה ששכחתי ממנו לגמרי.
ההדפס שלה מאוד שמח. נקודות בכל מיני טקסטורות. והמפתח שלה מאוד מחמיא לגוף והופך אותה למעניינת.
הנה אני משתעשעת בצילום דרך המראה, אבל לא מצליחה להסיט את העיניים מהLCD של המצלמה. ממש Control freak. האמת שיותר מזה אני גם לא מסוגלת לעמוד. נו טוב, לפחות יש משהו משעשע בתמונה הזו, תראו איזו רמת ריכוז!

מאחורי ומלפני מככב הארון הגאוני של אמא שלי בהשראת סקס והעיר הגדולה. הוא Walking closet במעבר אל חדר האמבטיה. האמת שהייתי צריכה לצלם את פטנט התליה שלו. יש בו שתי קומות של תליה, כשאת הקומה השניה מושכים למטה עם מקל שמחובר ואז זה יורד קדימה לגובה נגיש כך שזה מקביל לרצפה.

הג'ינס בתמונות נקנה בתמנון לפני 5 שנים בערך תמורת 20 (!!!!) ש"ח בלבד. משמש אותי כל כך הרבה. הוא סטרצ'י, מחמיא ונוח. בהחלט נכנס לרשימת הקניות המוצלחות של העשור (אני חושבת שלכל בחורה יש מן אופוריית ניצחון בלתי מוסברת אחרי קניה כזו של פריט איכותי בסכום פעוט. פשוט לא בטוח את מי ניצחתי בדיוק. את "המערכת"? פרט שולי שלא יהרוס לי את אופוריית הניצחון! זו לא רק אני,נכון? (הסוגריים הארוכים בעולם שקיבלו הערת סוגריים משל עצמם(ואני יודעת שזה לא נכון תחבירית))).
סופ"ש נעים :)

23.7.2009

איך לא לאבד את "זה"

כפי שרמזתי בפולניות מדוברת בפוסטים האחרונים, אני פצועה.
לא כל כך יודעים מה יש לי ואני בהמתנה לאיבחונים, אבל כרגע קשה לי לעמוד ליותר מ2 דקות, או ללכת ואני נעזרת בקביים או מדדה לי באיטיות בבית (של ההורים).
מאוד קשה לא לעשות כלום ולא לזוז. אפילו שיש גמדים קטנים שעוזרים לי ומביאים לי כל מה שאני צריכה. זה נמאס, זה לא נעים ובעיקר אני מתחילה לאבד את זה. מה זה בדיוק ה"זה" הזה? אני לא יודעת. השפיות שלי? הנעורים? שמחת החיים? העובדה שיש סיילים בחוץ ולא ראיתי קניון כבר שבועיים (מלאומי קארד כבר ממש מודאגים)?

בתכלס, השבוע הייתי אמורה ללכת עם חברתי הטובה פ' לסרוק את דיזינגוף כדי למצוא שמלה לחתונה של האח של החבר. הברכיים שלי חשבו אחרת. מה שנשאר לי זה לדמיין איך כשאני אחלים עוד ישארו שמלות נורמליות במידה שלי, או לדמיין שיש איזה ספונסר לבחורות פצועות שפשוט ישלח לי בדיוק את השמלה שהתאהבתי בה מThe outnet, מידה 10-12 UK בבקשה. תודה.
אז למקרה שהספונסר קורא כאן, אספתי כמה דוגמאות לשמלות מהאתר שכבשו את ליבי עד מאוד.
זו במראה טיפה בוהו-צועני, אבל אהבתי מאוד את הדיטיילים שלה. מה שטוב בה הוא שבטוח היא תשב טוב, כי זו מעטפת שניתן להתאים יותר בקלות לגוף. של אנה סוי, 114 פאונד.
השמלה הזו היא פשוט אני. הגזרה היא גזרת אמפייר שמחמיאה לי מאוד. הנגיעה של הצהוב מוסיפה שמחה לאלגנטיות שלה. של ג'ודי ארנולד, 127 פאונד.
בזו התאהבתי במבט ראשון. הצבע שלה מאוד משך אותי והיא נראת מאוד מחטבת ומחמיאה לגוף הנשי. אני קצת חושדת בחלק העליון שלא יכסה אותי, אבל זה לא מטריד אותי עד כדי כך. של קטרין מלדרינו, 145 פאונד.
כחול רויאל, עדכנית ופשוטה, אבל עושה את העבודה. יכול להיות שהיא יומיומית מדי או לא מספיק מיוחדת. אפשר למצוא כמוה גם בארץ, זה בטוח. טרייסי ריס, 93 פאונד.
מתוקה מתוקה מתוקה וגם אלגנטית מאוד. שתי בעיות. לא משוכנעת שאני מתוקה מספיק בשבילה ולא משוכנעת שיפה לי סטרפלס. והגענו לבעיה השלישית, מרצ'סה, 255 פאונד(!!!).
זו חולקת את אותו תיאור והבעיות של הקודמת, מינוס האלגנטיות, פלוס תחכום. אני פשוט מתה על ההדפס הזה. כל כך מיוחד ומעניין. של תאורי, 110 פאונד.

זו שמלה סקסית. ככה מתארים אותה. זהו. עכשיו זה סתם כדי לשטוף את העיניים כי יש איתה כמה בעיות.
כדי ללבוש אותה יש מצב שאני צריכה להוריד איזה 3 ק"ג ובנוסף לא לאכול כל הערב.
יכול להיות שהיא קצת יותר מדי סקסית בשביל אירוע שבו תהיה נוכחת כל המשפחה של חבר שלי.
היא עלולה להראות קצת פרחית בארץ, לא יודעת למה אני חושבת את זה, אבל זו התחושה.
המחיר! 400 פאונד. מצד שני, צריך לרדת במשקל בשבילה אז חוסכים כסף על אוכל גם ככה.

טוב, אפשר להיות בטוחים שהמשככי כאבים עושים משהו כי לדמיין שאחת מהשמלות האלה תגיע לארוני זה באמת לחיות באילוז'.
(לא שבארץ אני אוציא משמעותית פחות, יותר מרתיע העניין של להוציא סכום כזה בלי יכולת החלפה)

אם מישהי ראתה משהו דומה או בסגנון של השמלות כאן, פליז, עזרו לנכה זמנית, תרשמו איפה, ככה לפחות אני אדדה עם יעד :)

עריכה: יצא הפוסט הארוך בהיסטוריה, ואולי גם קצת בכייני. תסלחו לי, יש גם תמונות יפות לכפר על זה...

21.7.2009

אוי השחיתות


בראשון בערב החלטתי שמתחשק לי להתפנק. מאחר ואני אצל ההורים, ממלכת פינוקי האוכל, הזמנתי מאבא שלי את הפנקייק'ס המעולים שלו. אליהם הוספתי קצפת ביתית(ויוה לקיצ'נאייד), קוביות מנגו והרבה סירופ מייפל.
אפשר לראות את הקערת נירוסטה של הקיצ'נאייד ברקע...
טעים טעים. מותר להיות מושחתים לפעמים. במיוחד אם חולים, לא? :)

19.7.2009

פינת הנעל

השבוע, שוב מארונה של אמא, מאחר וארוני שלי רחוק מרחק חצי שעה נסיעה ו3 קומות של מדרגות שאין באפשרותי לטפס כרגע.
הזוג הבא הוא עוד יצירת פאר (סביר להניח מועתקת) של סטיב מאדן. אמי רכשה אותו בחנות העודפים בביל"ו תמורת 150 ש"ח. מאוד אהבתי אותן, אבל לא היה במידה שלי. ככה זה חנויות עודפים. הכל תלוי במידה ובמזל. האמת, היה די מפליא למצוא זוג מוצלח שכזה במידה של אמא שלי. היא נועלת מידה 39, מידה שנועלת בערך כל בחורה ממוצעת, ולכן, מידה שגם נגמרת מאוד מהר.
בתמונות הנעל נראת שחור-לכה, אבל צבעה האמיתי הוא כחול נייבי.
הצורה שלהן מאוד קלאסית. פיפטואו פשוט, עקב, בלי תחכום. אבל פה בדיוק היתרון שלה. מתאימה להכל אבל בכל זאת מוסיפה סטייל. ב150 ש"ח מדובר במציאה לא רעה.

16.7.2009

הסטיילינג עובר במשפחה

כפי שציינתי, מצבי הפיזי קצת מדוכדך. מה עושים כשחולים? נוסעים להורים כמובן. גם בשביל הטיפול המסור ובמקרה שלי, בגלל שהדירה שלי בת"א ממוקמת בקומה השלישית, בלי מעלית. קצת בעיה במצבי הנוכחי וההורים היו נחמדים ופינו לי את הסוויטה שלהם בקומת הקרקע.

במקרה יצא שגם סבתא שלי מבקרת אצל ההורים שלי, אז הבית מלא.
עם סבתא שלי שומעים הרבה "סיפורי פוגי". ככה אמא שלי קוראת לכל סיפורי השכונה. זה נשמע קצת כמו קטעים מהסרט "סוף העולם שמאלה" ולמען האמת, אם תבקרו שם, יש לא מעט דמויות שנראה שנכתבו בהשראת השכונה של סבתא שלי בב"ש.
כולם עלו לארץ בתחילת שנות השבעים. מרוקאים, אוקראינים, קווקזים, עיראקים ורומנים. ואת כולם זרקו יחד בבלוקי רכבת ארוכים בב"ש, שאז עוד היו חדשים לגמרי.

כפי שסיפרתי כבר בעבר, סבתא שלי היא אשה עם המון סטייל. יש לה לא מעט בגדים שבכיף הייתי חומדת לעצמי.
אז מסתבר שגם הנשים בשכונה זיהו את הפוטנציאל. ולהלן סיפור הפוגי ששמענו אתמול:
שכנה של סבתא שלי, "רבקה זאת,רומניה" (לקרוא במבטא רוסי, בהמשך נקרא לה רק רבקה) היתה במצוקה.
הבת שלה, בלה, מחתנת את הבת שלה בירושליים. לרבקה לא היה חשק לקנות בגדים חדשים כי הכלבה האהובה שלה מתה מסרטן. היא אמרה את זה לבלה וזו התעצבנה. הודיעה לה חגיגית שבחתונה יהיו הרבה רופאים חשובים ואי אפשר לבוא בשמלה לא חדשה. זה נגמר באולטימטום, או שאת קונה שמלה, או שאת לא באה.
כאן סבתא שלי שלפה את חוש הסטיילינג שלה. הלכה עם רבקה לחנות שהיא קונה בה שנים ומצאה לה שם שמלה. הלכה איתה למצוא נעליים תואמות. עשתה לה תיקון והתאמה של השמלה לאורכה ומידותיה, וגם המליצה על תיק תואם.
בסוף רבקה נראתה מצויין לחתונה עם הרופאים החשובים בירושליים (זה כל כך של פעם שזה לא יאמן).

אז כנראה שאת המושג סטייליטית היה אפשר להמציא כבר לפני שנים.

שבוע שעבר דיברתי עם סבתא והיא סיפרה לי איך התחשק לה משהו חדש, אז היא הלכה לקנות תיק. לדעתי היא בחרה טוב:
קיבלתם גם הצצה לשזלונג האדום של אמא שלי...
סופ"ש נעים!

שיק מינימלי

הנה דוגמא לאיך אפשר לנטוף הון של שיק גם בבגד ים.
הגזרה של הבגד ים אמנם פשוטה מאוד אבל עדיין יש בה ייחוד בזכות הוולנים בחזיה ובזכות הצבע. גם המשקפיים לא רעות בכלל.

ניקול ריצ'י מצליחה להראות שיק אפילו עם הריון מתקדם ומשתמשת בבוהו שיק לטובתה.
מתפחת הראש מכניסה צבע ומוסיפה למשקפיים המעולות האלה (גם אני רוצה! מעניין של מי הם).

ולעומתן, קייט הדסון.
איי איי איי.
למה?
יש לך גוף מהמם. למה לשים נעלי התעמלות. למה עם הגופיה-שמלה הזו?
ומה בדיוק קורה לה בשפם?

15.7.2009

מי לבשה את זה יותר טוב

כתבתי בעבר על המדור האהוב עליי בPeople שמשווה בין שתיים שלבשו את אותו פריט.
הפעם רק שתי תמונות משם תפסו לי את העין.
השמלה הזו מאוד יפה בעיני, למרות שהיא מאוד מקושקשת. אבל היא בול לקיץ, מתאימה לי אחת כזו לעצמי.
העניין הוא שהיא כל כך מקושקשת, שצריך לצרף אליה בעיקר כלום. ולכן לדעתי הימנית לבשה אותה יותר טוב. היא גם מחמיאה לה הרבה יותר.השמאלית הוסיפה כל מיני פריטים לא קשורים כמו, שעון/צמיד בכל יד שלא מתכתבים עם השמלה או אחד עם השני ועגילים בגוון שלישי. לא.

האמת, אני לא חסידה גדולה של גרביונים בקיץ. זה כבד מדי, זה לא קשור ובעיקר, לא נראה לי שזה נעים ונוח. אבל אני אניח שבמקרה זה היה מדובר בארץ רחוקה רחוקה עם מזג אוויר אביבי וקריר באמצע יולי.
לדעתי השמאלית לבשה את זה יותר טוב (ולכן ההסבר הארוך על גרביונים בקיץ). החגורה הכרחית ונותנת גזרה לשמלה, התיקט מתאים והנעליים קלאסיות ולא רעות. הימנית לא עשתה יותר מדי חוץ מלפנפן את השיער ולנעול נעליים ולכן היא מפסידה כאן.

תמונות שלי כנראה שלא יהיו כאן בזמן הקרוב, קביים לא מאוד אופנתיות לקיץ הקרוב...

13.7.2009

עקרת בית נואשת

זה מה שהשמלה הזו מעלה לי לראש.
עקרת בית נואשת, עם שאריות קמח על הידיים ופאי תפוחים בתנור.
האמת, לא אני קניתי אותה. יש לי נטייה לברוח ממפתח כזה של חולצות/שמלות, כי לרוב הוא לא מחמיא לי, או לבעלות חזה בגודל יותר מCup B (יוצר מן "מדף" ואשליה של רוחב באזור בית החזה).
השמלה נרכשה על ידי אמא שלי, בחנות קטנה ברחובות תמורת 100 ש"ח בלבד. היא עשויה בד כותנה אוורירי והנקודות הן לא חלק מהבד, אלא הדפסה עליו.
היא עברה אליי כי אמא שלי החליטה שלגובה שלי היא יותר מתאימה.
את הסרט הלבן אני הוספתי, אבל השמלה הגיעה עם לולאות לחגורה.
לחנות קוראים ג'ויה והיא בעצם 2 חנויות במרחק כמה מטרים אחת מהשניה. אף פעם לא הבנתי לגמרי את החלוקה, אבל חנות אחת היא של בגדים יותר יקרים, כביכול בגדי ערב והחנות השניה היא לבגדי יומיום קלילים. כמעט כל השמלות בחנות היומיום עולות 100 ש"ח. יש שם לא מעט טוניקות יפות ונתקלתי גם באוברול פשתן ארוך ומיוחד.
בשישי אמא שלי קנתה שם שמלה מבד פשתן בצבע ירוק זית-בקבוק עם פרחים בורוד עתיק. שמלת קולר מחמיאה מאוד לגוף ומתאימה לקיץ הישראלי.
זו חנות די הפוכה ומבולגנת וצריך לנבור שם בין הקולבים העמוסים בסחורה, אבל המוכרת מאוד חביבה ומאוד מנסה לעזור בחיפושים, מבלי לדחוק יתר על המידה.
אם יצא לכן להגיע לרחובות, אני ממליצה בחום.
הרצל 194 אם אני לא טועה. קרוב לדיסקונט (אם תצטרכו לשאול מקומיים...).
עכשיו מתחשק לי פאי תפוחים.

11.7.2009

משחקים בפימו

משום מה נחתה עליי המוזה בשבוע שעבר וזה לא להאמין למה זה קרה.
נכנסתי לקרביץ כי הייתי צריכה לקנות כרטיס ברכה. לא היה עליי כסף מזומן אז חיפשתי מה עוד אני יכולה לקנות כדי להגיע למינימום הנדרש. הסתובבתי בחנות ונתקלתי במדף מלא באריזות פימו, הצבעים מאוד משכו אותי (יופי, ילדת רטלין) ואריזת פימו נכנסה לי בדיוק למשבצת הדרושה להשלמת החשבון.
מאוד מופרך, אבל בגלל דרישות מינימום בויזה, יש לי היום פריטים חדשים מפימו.
אז הכנתי שרשרת

מורכבת מחרוזי שבלול וחרוזים עגולים.

אחרי החרוזים האלה נשאר לי עוד הרבה פימו אז החלטתי להכין פרח.
בהתחלה חשבתי להפוך את זה לסיכת דש, אבל את הבנתי שהעניין הזה כבד מדי וזה לא יעבוד.
בכל זאת, הפרח יצא ממש יפה, אז חבל לי לא להשתמש בו. החלטתי להפוך אותו לפרח נוי, ולהכין לו עוד שני חברים.
התוצאה הסופית תגיע בקרוב. בינתיים הנה רק הפרח

פינת הנעל

השבוע, סנדלים קלאסיות של סטיב מאדן.
מקווה שאת אלה הוא לא העתיק...
טוב, אז חוץ מהעובדה שהן מאוד יפות ועדינות הן גם נוחות מאוד. בעלות עקב קטנטן. הסוליה מאוד רכה, כך שגם לאחר עמידה ממושכת הן עושות את העבודה.

חיפשתי הרבה זמן סנדל בגוון כסוף. האמת שנטיתי יותר לכיוון הגלדיאטורים בחיפושים שלי, אבל אז נתקלתי באלו.
החלטתי לקחת אותן כי לדעתי הן מאוד קלאסיות וישמשו אותי לאורך שנים, גם כשטרנד הגלדיאטורים יחזור להופיע רק בקולוסיאום...

כאמור, הסנדלים מסטיב מאדן, קיימות גם בשחור. 240 ש"ח לאחר 50% הנחה.

9.7.2009

איך קיבלתי ורסאצ'ה

דודתי (מהצד של אמא) נפטרה לפני 5 וחצי שנים מסרטן.
את סיפורה לא אספר כאן מפני שזה אינו סיפורי לספר, רק אומר 2 דברים. האחד קשור לפוסט ושני לא.
הורסאצ'ה שיש לי היה שלה. היא אשה שמאוד אהבה להתלבש ולהשקיע בעצמה כשהיתה בריאה. אני זוכרת בתור ילדה את החליפות מכנסיים המרשימות שלה (היא היתה "עקרת בית", ובכל זאת היו ברשותה בגדים רשמיים שכאלה). לכן, מספר שנים לאחר מותה, בעלה קרא לאמא ולסבתא שלי כדי שיראו אם הן רוצות משהו, כי חבל לו להשאיר את הדברים האלה ככה זרוקים. וככה קיבלתי את התיק.

הדבר השני שיש לי לומר הוא לפנות לכל הנשים/בנות/נערות שקוראות כאן ולבקש מהן שיקדישו מזמנן לגשת לרופא נשים, פעם בשנה-שנתיים, ולבצע בדיקת Paps, לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם. דודתי נפטרה בסופו של דבר מסרטן זה והטיפולים לא עזרו. מדובר בסרטן שעם קצת מודעות יכול לגבות משמעותית פחות קורבנות. רק להקפיד להיבדק, ולהעביר את זה הלאה. כיום עדיין אין הוכחות לגבי החיסון. לכן, גם אם התחסנתן, חשוב להמשיך לבצע מעקב.

זהו, חזרה לצד האופנתי של הפוסט.
אז אמא שלי לקחה את הארנק הזה שהיה נראה לה יפה ושימושי, מבלי לזהות את הסמל עליו. היא חזרה הביתה ושאלה אם אני רוצה אותו, וככה הוא הגיע אליי. האמת, חייבת להודות בבושה קלה, לא זיהיתי שזה ורסאצ'ה. פשוט לא זיהיתי את הסמל. ואז השתמשתי בו בפעם אחת שיצאתי עם חברות וחברתי פ' התלהבה מההורסאצ'ה שלי. למחרת ביצעתי בירורים עם סבתא, שאשרה שאכן מדובר בפריט מקורי שנקנה לפני כ20 שנה. ועכשיו הוא אצלי.
אני חושבת שבתור חובבת אופנה, הייתי רוצה שכל הפריטים שבחרתי בקפידה לארוני ימצאו להם בתים חדשים לאחר מותי. זו אמנם אמרה קצת קודרת מבחורה בת 24, אבל זה לא שתכננתי איזה מוות פתאומי. אני מדברת על העיקרון...
אני תמיד צוחקת עם החבר ואומרת לו שאם אני מתה אני רוצה שימצא מישהי עם סטייל במידה 41 ויוריש לה את אוסף הנעליים שלי, אבל רק לאחר שהוא קיבל הבטחה שהיא תטפל בהן יפה, ולא תלבש מנומר, ולא תהיה פרחה!
יש משהו יפה בפריטים שעוברים במשפחה. אני מקווה שגם לי יהיה פריט שווה בבוא היום להעביר הלאה.

דימיון מאוד חשוד

בזמן שיטוט באתר של סטיב מאדן (ניסיתי למצוא את הסנדל שקניתי כדי לשים תמונה, לא הצלחתי) נתקלתי במשהו מאוד מפתיע.
זוכרות את סנדלי הנוחות שסיפרתי שקניתי?
Well, תראו תראו, זה הדגם של סטיב מאדן


וזה הדגם שלי יש, של Aerosoles

זה כבר לא עניין של "דומה" או "השראה", זו פשוט אותה נעל!

8.7.2009

התמודדות עם אילוצים

מאז שהתחיל הקיץ יצא שלבשתי בעיקר שמלות. זה התחיל בכלל בגלל הפיזיותרפיה.
אני עושה פיזיותרפיה לברכיים פעמיים בשבוע לפני העבודה, מה שדורש שהברכיים שלי יהיו חשופות, כי מחשמלים אותן (נשמע נורא, אבל בעיקר מדגדג וגורם לי לצחוק כמו משוגעת). מאחר ולא רציתי לבבזבז זמן יקר בהחלפת בגדים בין הפיזיותרפיה לעבודה, התחלתי להגיע לשם עם שמלות והכל יותר פשוט ומהיר.
משם זה כבר הפך להרגל של נוחות ויצא שלא לבשתי ג'ינס כבר כמה שבועות. בחום הקיץ בתל אביב זה כבר הפך לבאמת בלתי אפשרי. רק לחשוב על לשים ג'ינס עכשיו עושה לי רע.

אז כמו שניתן להבין, יש מלאי שמלות לעבוד איתו, אבל התחשק לי חצאית.

החמודה הזו נרכשה שבוע שעבר בסייל בזארה, תמורת 129 ש"ח. רכישה לא רעה מבחינתי. פריט בייסיק רב עונתי במחיר סביר. בדיוק מה שאני אוהבת :)
אל החצאית צירפתי גופיית סבא באפור עכבר וחגורה כחולה (שהתאימה מאוד ללק הכחול שעדיין לא טרחתי להסיר).
עם הנעליים החדשות מניין ווסט.
שרשרת אהובה שקיבלתי מהחבר לפני שנה+ (הוא בחר אותה לגמרי לבד!)
תמונה פסטורלית בת"א...
נעליים, ניין ווסט, 280 ש"ח.
חצאית, זארה, 129 ש"ח.
חגורה, גולף, חינם כי קניתי מעל סכום מסויים.
גופיה,דוכנים באוניברסיטה, 10-20 ש"ח.
שרשרת, בילי תכשיטים (מחנות המפעל במגדלי זיו), מחיר לא ידוע.
קשת פנינים, חנות כלשהי בנהריה, 5 ש"ח.
משקפי שמש איב סאן לורן, אירוקה, 200 ש"ח בסייל של החורף.