29.8.2012

החגיגה נמשכת

בחמישי, אחרי בוקר עמוס חוויות, תוכנן מפגש ערב עם כל החברים הקרובים. קבענו בטפאו(סניף הרצליה, סניף מרווח יותר), הבאנו קאווה שהתפרעה עד התקרה הכפולה, אכלנו אוכל טעים וקינחנו בצ'ורוס פריכים. טיפ קטן שמסתבר שלא כולם מכירים. היינו 10 אנשים ורציתי לקנות שני בקבוקי קאווה לשולחן כדי שכולם יבלו בנעימים (בכל זאת, הטפאו לא זול כל כך). בקבוק הקוואה היחיד בתפריט עלה 140 ש"ח. המחיר נשמע לי מופרז משהו ולכן ביררתי מהם דמי החליצה - 45 ש"ח. הבאנו שני בקבוקים מהבית שקנינו בחנות יין הסמוכה ב30 ש"ח האחד, שילמנו פעמיים דמי -אנחנו לא מרוויחים עליכם על אלכוהול-חליצה ונהננו כולנו מקאווה צוננת בחצי המחיר.
בשבת, כי כל האוכל בחמישי לא הספיק, ההורים שלי עשו בראנץ' יומולדת אצלם ברחובות. החברים הוזמנו שוב וגם קרובי משפחה וחברי משפחה. כרגיל, ההורים שלי לא מסוגלים להשאיר סנטימטר פנוי בשולחן באורך 3 מטרים והשולחן כלל כל כך הרבה אוכל שכמעט כולם יצאו עם קופסאת שאריות והמקרר עדיין היה מלא עד אפס מקום. מה היה לנו? המון סלטים מסוגים שונים - סלט רוקפור וערמונים, סלט חסות עם המון גודיז, סלט גזר ופקאנים, סלט מלפפונים ושמיר, חצילים בכל מצב צבירה, עגבניות מיובשות, פסטו ביתי וכנראה ששכחתי עוד הרבה דברים. בגזרת הפחמימות ציפתה לנו פוקאצ'ת בצל, לחם עגבניות מיובשות, לחם בצל, לחמניות גבינה, פשטידת בטטה, פסטה עם ירקות ופסטה בשמנת ופטריות, כולם כמובן באפייה ביתית לגמרי. ואיך אפשר לשכוח, שקשוקה אחת ענקית מ15 ביצים.
ומאחר ואי אפשר בלי כמה קינוחים, ציפתה לנו עוגת גבינה, פחזניות ממולאות בקרם פטיסייר(שיצאו דוגמניות אחת אחת), פחזניות ממולאות בקרם שוקולד, שוקולד אגוזי לוז בהכנה עצמית, עוגיות קנטונצ'יני של אמא שלי(ממכרות בטירוף), בראוניז שמנמנים וענבים אדומים ומתוקים למי שצריך לאזן קצת :)
מה לבשתי?
לטפאו:
חצאית מזארה, 80 ש"ח בסופעונה הנוכחית.
חולצה מגולף, 40 ש"ח בסייל לפני שנה.
קשת לשיער שנקנתה לחתונה, 10 ש"ח באמסטרדם.
נעלי החתונה שלי משומייקר.
כמו שניתן להבין מהתיאורים והתמונות, היה יומולדת מלא חוויות, טעים ומשמין מאוד. קדימה ליוגה!

27.8.2012

חופשי

כמו שכבר עדכנתי בחמישי האחרון, בבוקר יום ההולדת ה27 שלי הגשמתי חלום קטן וביצעתי צניחה חופשית.
כמה שבועות לפני יום ההולדת עומר הודיע לי שהוא אחראי לתוכנית האומנותית ליום ההולדת שלי ושזו הפתעה. כמה ימים לפני התאריך הוא עדכן שמדובר ב"הפעלה" של כמה שעות ושהוא יגיד לי מה צריך להכין ממש לפני היציאה.
בחמישי בבוקר התעוררנו, קפצנו למרכז המסחרי וקנינו כל מיני דברים טעימים בכדי להכין ארוחת בוקר קלילה אך מפנקת בבית. כשסיימנו את ארוחת הבוקר, עומר שלח אותי להציץ באייפד ושם חיכתה לי תמונה של צניחה חופשית. חייכתי מלאה בשמחה וציפייה. כבר המון זמן שרציתי לעשות את זה, אבל בשגרת החיים קצת קשה לעשות את הצעד. אני מניחה שכשנמצאים בטיול הגדול אחרי צבא יותר קל לעשות "פעילויות אקסטרים"...
את הצניחה שלי עשיתי במועדון פרדייב בחוף הבונים. הצוות מאוד מקצועי ונחמד, הכל שם מתקתק וניכר שכל העובדים נהנים מאוד מהעבודה שלהם שם. לאחר אימון קצר שכלל הסברים על קיפולי רגליים וידיים הגיע הזמן לעלות למטוס. זה אולי ישמע לא אמין, אבל באמת שלא פחדתי, יכול להיות שהסיבה לכך היא שבאמת כבר המון זמן שאני רוצה לעשות את זה. זו חוויה מטורפת וממלאת אדרנלין, אבל היא לא מפחידה(אלא אם אתם סובלים מפחד גבהים). התחושה הזו, של הנפילה החופשית שנמשכת כמה עשרות שניות היא בלתי ניתנת לתיאור. אני מאוד שמחה שיצא לי לחוות את זה וממליצה בחום לכל המתלבטים והמתלבטות לסוע לקפוץ, כנראה שלא תתחרטו :)

לאחר הנפילה החופשית נפתח המצנח ואפשר להנות מכמה דקות של נוף מדהים. החופים באזור הזה יפיפיים עם מים בצבע תורכיז וחול בהיר. לשמחתי היתה ראות ממש טובה ביום הצניחה שלי כך שיכולתי להנות מנוף של רצועת חוף די ארוכה. היה יום ממש יפה עם ענני כבשה קטנים שגרמו לתמונות לצאת מעולה. ניצלתי את ההזדמנות באוויר וביקרתי ענן, לח שם בפנים.
ואי אפשר בלי כמה טיפים פרקטיים:
1. אני ממליצה מאוד לבחורות שלא ללבוש חזיה עם ברזלים אלא טופ. אני לבשתי טופ והרתמות ממוקמות ממש על החזה בחלק מהזמן, כך שבמידה ותהיו עם חזיית ברזלים, זה כנראה יכאב וממש לא בא לכן שמשהו יציק לכן בזמן הזה.
2. מבקשים שלא ללבוש גופיות, כי הרתמות יכאיבו ובצדק. אני ממליצה לגנוב חולצה מהחבר/בעל/אח. אותי למשל טיפה מבאס לראות שבכל התמונות יצא שאני עם מחשוף ענק. קחו בחשבון שהתמונות זו המזכרת שלכם מהיום הזה, אז תבחרו חולצה בצבע שאוהבים ורמת חשיפה שמתאימה לכם :)
3. בלי לשים לב, קל מאוד להישרף שם. ממליצה בחום להביא מקדם הגנה לידיים וגם לפנים. חשוב.
4. תכינו לכם משהו מתוק לאחר הצניחה או שתקנו בבית קפה/קיוסק שממוקם שם. אחרי כל האדרנלין הזה יש ירידה של רמות הסוכר בדם. אני נחתתי וסיימתי בקבוק קולה(רגילה, בדרך כלל אני בזירו או מים) בכמה שלוקים מהירים.

אחרי הקפיצה והשיחה "אמא קפצתי, תרגעי, אני אחרי ובחיים" קפצנו לחוף הסמוך שהוא בכלל שמורת טבע ובדקנו את המים בגובה העיניים. מעלינו רחפו הבאים בתור במצנחים צבעוניים.
זהו, חזרה לקרקע. אני מחכה כבר לפעם הבאה(כן, בהחלט הולכת להיות כזו)!

23.8.2012

היום יום הולדת!

זה יהיה קצרצר וממצא.
היום אני חוגגת יום הולדת 27. לרגל המאורע עומר חשב שזה זמן טוב להציע לי להגיע לשמיים ולעשות את כל הדרך חזרה:
היום בבוקר צנחתי בחוף הבונים, זו היתה חוויה מדהימה!
כבר המון זמן שרציתי לעשות צניחה חופשית, אבל קצת קשה לפעמים לעשות הפסקה מהשגרה ולעשות משהו מעט משוגע, מזל שעומר כאן כדי להגשים משאלות.
עוד פרטים וחוויות מיום ההולדת המטורף הזה בשבוע הבא...

20.8.2012

סופ"ש חסר מוזה

הסופ"ש האחרון היה כל כך רגוע ונינוח שאם היינו נרגעים יותר, כנראה שהיינו בקומה. אמנם נשמע שלא היה סופ"ש מוצלח במיוחד, אבל כמו שבטח שמתם לב בעצמכם, בחום הזה תנועות שהן מעבר למינימליות ההכרחית גוררות רצון עז לחבק מזגן. אז אני מזהירה מראש, המון מוזה לביגוד לא היה לי השבוע ולכן הפוסט הנוכחי וגם זה שאחריו כנראה שלא יהוו השראה לביגוד אופנתי במיוחד, אלא יותר יומן סיכום של שבוע חם מדי ליותר מג'ינס וטישירט.
בשבת אחר הצהריים החלטנו לנסות לקפוץ לים. בדרך כלל בשעה 16:00 כבר נעים ופחות חמים, אבל בשבת האחרונה זה לא עבד לנו ובשילוב עם צעקות מעצבנות של המציל הביקור הפך לקצר מהרגיל. כשלבשתי את הגלבייה הזו בבית עומר צחק עליי ושאל אם לא שכחתי את מגשי העוגיות שלי במטבח. ניסיתי להסביר שרק בארץ זה לא מקובל להגיע לים עם בגדי חוף ושזה דווקא מאוד נוח אבל הוא כבר לא הקשיב לי התחיל לעשות תנועות ריקוד מרוקאיות.
מה לבשתי?
גלבייה מH&O לפני שנתיים, 30 ש"ח.
בגד ים מאסוס, כ30 ש"ח לחלק העליון ו25 ש"ח לחלק התחתון(שקצת קשה לראות אבל יש בו לימונים בצהוב וורוד).
כפכפי הוויאנס מתנה מאחי מברזיל.
כובע מחנות בשנקין/אלנבי, 40 ש"ח.
תיק קש  ע-נ-ק-י, ירושה מאמא.
מנגו מתוק ופריך מהעץ בחצר של ההורים.
והנה חבר שבא לבקר בחוף

15.8.2012

Spotted on the playground

בשני האחרון נםגשנו עם חברים בקפה השכונתי(אני יודעת שנשמע שאני מקבלת מהם אחוזים, אבל אני באמת באמת לא), קפה רונה. מאחר ובאנו ברגל, היה זמן להשתשע בקצת צילומים מקדימים. הערב הזה כלל שתי תגליות מרעישות מבחינתי. הראשונה, חצי גולדסטאר מהחבית עולה 20 ש"ח בלבד בקפה רונה, ממש חזרה לימי הסטודנטיאלים בבן גוריון. התגלית השניה, נדנדות זה ממש כיף!
התגובה הראשונית שלכם לתגלית הראשונה תהיה "שווה, אולי נקפוץ לשכונתי הזה". התגובה הראשונית לתגלית השניה תהיה "מה יש לה, זאת? נדנדות בגילה המתקדם ועוד בלי אף ילד בסביבה?". אם בכל זאת בחרתם לקפוץ לקפה רונה לבירה אז תקחו בחשבון שהבראוניז וסלט הקינואה ממש טובים, שהמטבח נסגר ב22:00 והמקום עצמו נסגר ב23:00 באמצע השבוע(בכל זאת, מדובר בשכונה בורגנית יחסית), בשישי לצערנו נסגר ב16:00.
מה לבשתי?
חצאית מגולף מלפני כמה שנים, 70 ש"ח.
חולצה מטומי הילפיגר בארה"ב, כ70 ש"ח.
סנדלים מסטיב מאדן מלפני כמה שנים(שכנראה הגיע זמנם), 240 ש"ח.
שרשרת שהכנתי בעצמי מפימו, כ20 ש"ח לחומרים.
מניפה שמצילה אותי מימי החום הקשים, מתנה מתצוגת האופנה של קום איל פו לפני כמה עונות.
חגורה מנצנצת ממכנסיים שקניתי בזארה.
ונחזור לנדנדות. אני חושבת שלא ישבתי על נדנדה בערך מאז החטיבה ולכן אני חייבת לומר שזה ממש משעשע. בסוף יום העבודה המעייף, זה ממש מרענן להרגיש ילדים לכמה רגעים (ודווקא בגלל שלא היו ילדים מנוזלים בסביבה). הנה, תראו איזה חיוך מרוח לי על הפנים:
make gif

13.8.2012

Color Pop

שישי האחרון כלל ביקור בלא מעט מקומות. את הבוקר פתחתי אצל ההורים ברחובות, בארוחת בוקר קלילה ומשם מיד לקוסמטיקאית. לאחר מכן קפצתי לקנות כמה דברים במרכז העיר רחובות והופ, חזרה לתל אביב במטרה לצאת לנהריה.
כעבור שעתיים נסיעה והרבה עייפות, נחתנו בצפון. הרכב לא הבין מה נפל עליו.
לאחרונה התחלתי להתמיד ביוגה. נפתח שיעור יוגה שבועי במשרד בעלות סמלית. השילוב של המחיר הנמוך והנוחות של לפסוע כמה צעדים והנה אני בשיעור גרמה לי להתמיד וגם להתאהב בה. רציתי להוסיף שיעור בשבוע באזור הבית שלי, אבל לא הצלחתי למצוא סטודיו ברמת אביב שהוא גם מומלץ וגם לא Over priced. החלטתי ששוב הפלייסטיישן יבוא לעזרתי וכל שהייתי צריכה בכדי לתרגל יוגה בבית הוא מזרן. חיפשתי באינטרנט ואז נזכרתי שאני גם ככה אהיה במרכז העיר ברחובות בשישי ושיש חנות קטנה של בגדי ספורט ומוצרים נלווים, ממש ליד המשטרה, ושאולי שווה לבדוק שם. אני ממש שמחה שהתאפקתי משתי סיבות. האחת, המזרן היה זול בכמעט 30 ש"ח לעומת המחיר באינטרנט לאותו המזרן בדיוק. הסיבה השניה היא שתמכתי בעסק קטן ומקומי ואולי זו טיפה בים, אבל לי זה נותן תחושה טובה.
על הביגוד הזה אמרו במשפחה של עומר שפעם זה היה ממש חטא אופנתי לצאת ככה מהבית וזה לבוש של פיג'מה או תחפושת ליצן, אבל הם יודעים שהיום זה כבר בסדר אבל לא מבינים מתי קרה המהפך. אולי אני צריכה לעשות להם הקרנה מרוכזת של "ספטמבר אישו" ושל ה"שטן לובשת פראדה", את התשובה הם יקבלו שם :)
מה לבשתי?
חצאית מזארה, 200 ש"ח בקיץ שעבר.
חולצה מפוראבר 21, 35 ש"ח בארה"ב.
סנדלים של איפנמה, 89 ש"ח דרך סטיילריבר בקיץ שעבר.
טבעת מH&M מהחורף האחרון, 10 ש"ח.