Summer time

בסופ"ש האחרון החום הגיע למחוזותינו ובגדול. עדיין לא הספקתי בכלל להחליף את ארון הבגדים והפדיקור ברגליים נעשה בחופזה, אבל הוא כבר כאן, הקיץ, בין אם נרצה בו או נקטר על בואו המוקדם. 

במישור המקצועי עוברים עליי שינויים קלים גם כן. לפני כשבועיים הודעתי שאני עוזבת את מקום העבודה הנוכחי ועוברת לאחר. שינויים לוגסטיים לא יהיו כאן, נשארת ברמת החייל (דווקא לא הייתי מתנגדת לעבוד במרכז תל אביב, אבל בתחום שלי זה לא כל כך נפוץ). נותרו עוד שבועיים במקום העבודה הישן ומצד אחד קצת עצוב לי לעזוב את השגרה הנוחה כאן עם אנשים טובים ושעות עבודה לא מאוד עמוסות, אבל מצד שני אני מודעת לכך שמקצועית ולעתיד שלי מדובר בצעד הנכון. ככה זה בחיים, לפעמים צריך להחליט.

את החום של הימים האחרונים (ולכמה ימים הבאים) אני משתדלת להעביר בלבישת שמלות או חצאיות מתנפנפות עם דגש על בדים טבעיים ונושמים. לאחרונה גיליתי את חולצות הT של H&M שמגיעות במארז זוגי תמורת 59 ש"ח(או 9 יורו באירופה)  ועשויות 100% כותנה. הן הפכו לסוג של "מדים" בשבילי. עם ג'ינס או חצאית, הפתרון המושלם לחום המעיק הזה. 

מה לבשתי?

שמלה מH&M באמסטרדם, כ70 ש"ח.

סנדלים מH&M באמסטרדם, כ110 ש"ח.

שרשרת מתנת אפרת קסוטו.

כובע מקוסטה ריקה.

תיק מאיביי, כ40 ש"ח.

חוגגים כחול לבן

לא הייתי מגדירה את עצמי כאדם פטריוטי במיוחד, אפילו הייתי אומרת שאני לא ממש פטריוטית ובמדינה מיליטנטית כמו שלנו, אמירה שכזו כנראה תחשב כפירה בחוגים מסויימים. ובכל זאת, יום העצמאות וזה. בשר טוב אני דווקא אוהבת ומפגשים חברתיים תמיד נשמע כמו בילוי מצויין, אם יש גם קוד לבוש מומלץ על הדרך, אני לא אתנגד לו.

כך יצא שאת ערב יום העצמאות ביליתי עם עומר בברביקיו ארגנטינאי אמיתי, עם המון בשר על סוגיו וצורותיו, יין, בירה וחברה טובה. כבר כתבתי בפייסבוק שכנראה שמדובר היה ב Meatless Monday הגרוע בתולדות הפרוייקט. אני מניחה שקצת קשה לגרום לישראלים להתנתק מהקשר הישיר בין מנגל ועצמאות, אבל אפשר בהחלט לבקש מהם לאזן ולהזיז את הmeatless לשאר ימות השבוע.

דווקא יום העצמאות הוא זמן לא רע לחשבון נפש קטנטן בנוגע לשם הבלוג. מאחר וה"מנטרה" הרשמית והמקורית בתחילת דרכו של הבלוג היתה להראות אופציות לבוש מקומי, של רשתות ישראליות ובמחירים שפויים, השם הסופר שנון שבחרתי לבלוג(זה היה לפני 4 שנים, אני כבר לא לגמרי מחבבת את השם הזה) היה Fashion Loca-l במין משחק מילים בין Loca - משוגעת לLocal - מקומי. אני חושבת שמאז מיקוד הבלוג השתנה לחלוטין. יש מעט מאוד פריטים שנוספו לארון שלי בשנים האחרונות שנרכשו ברשתות ישראליות. מחירי הרשתות בארץ מאמירים בעוד האיכות רק פוחתת ולמען האמת, אני פשוט לא "מוצאת את עצמי" בקולקציות שלהם. חולצת פוליאסטר ב250 ש"ח? לא תודה. את רוב הבגדים שלי אני רוכשת בנסיעות לחו"ל או אונליין. אז אופנה מקומית כבר מזמן לא תמצאו כאן(חוץ ממעצבות נעליים ישראליות שלהן אני מפרגנת בשמחה) אבל מתלבשת מקומית דווקא כן :)

מה לבשתי?
גופיה של S-Wear בסוף עונת הקיץ, 30 ש"ח..
חצאית מזארה, 80 ש"ח בסוף עונת הקיץ.
ג'קט ג'ינס מזארה מימי התיכון(כבר 10 שנים).
נעליים מזארה באמסטרדם, כ125 ש"ח.
צמיד לבבות שקניתי לחתונה בבילי תכשיטים, 120 ש"ח.
שרשרת סברובסקי שקיבלתי מעומר.

שישי במרכז תל אביב

בשישי האחרון חברה טובה חגגה יומולדת. בערב נערך הבילוי הרשמי שכלל המון חברים מכל מיני קבוצות ונקודות בחיים (שלה - חברי ילדות, חברים מעבודה, חברים מהלימודים. כולנו מגיעים לנקודה בחיים שבה אספנו חברים מכל מיני שלבים). עוד לפני כן, נפגשנו בשעת צהריים מוקדמת לחגיגה מצומצמת של שלוש חברות קרובות. ברד לימונים וחמוציות בחצר הנעימה של סוניה געצל שפירא, קינוח טעים של פאי בננות וקרם שקדים עם גלידת וניל, חברה טובה ושמש נעימה, לא צריך יותר מזה בכדי להעביר כמה שעות בנעימים.

אחרי רביצה בשמש ונשנושים לרוב, החלטנו לטייל קצת על רחוב קינג ג'ורג' העמוס. גיליתי יתרון נוסף לשעון הקיץ המבורך, האוטובוסים מפסיקים את עבודתם בשעה הרבה יותר מאוחרת מהרגיל בשישי והאוטובוס האחרון חזרה ממרכז העיר לרמת אביב עובר בשעה 18:00 בערב. תענוג. אפשר אפילו להשתמש בו בכדי להגיע לים. כמעט מרגיש כמו עיר גדולה נורמלית.

מה לבשתי?
טוניקה שהפכה לחולצה מH&M לפני כמה עונות, 129 ש"ח.
ג'ינס קצר מתמנון לפני המון שנים, 25 ש"ח.
תיק מאיביי, כ40 ש"ח.
שרשרת עץ מקוסטה ריקה, כ35 ש"ח.
נעליים מאסוס, כ30 ש"ח.
משקפי שמש של CK מארה"ב, כ75 ש"ח.

כמעט סופשבוע נעים!

המלצות טיול בפריז

נסענו לסופ"ש ספונטני יחסית בפריז ולכן לא היתה לנו כל כך הזדמנות להתכונן לביקור. זהו לא ביקורי הראשון בעיר, אבל הפעם האחרונה שהייתי בה היתה לפני המון שנים ועומר לא ביקר בה מעולם, כך שבכל מקרה עברנו על כל האתרים המומלצים לתייר החדש. למרות המיעוט בתכנון מקדים, בכל זאת ידענו על כמה מקומות שחשוב לנו להגיע אליהם וכמה מקומות שנתקלנו בהם לגמרי במקרה והיו מעולים. אספתי את הטיפים לפוסט אחד עם הרבה מאוד תמונות. תהנו!

תחבורה - הגעה מהשדה

המוניות לפריז משארל דה גול עולות 55 יורו (בהנחה שאתם זוג עם עד שתי מזוודות) וכנראה שלא מהווה האופציה המועדפת על רובנו. אופציה נוספת היא שירותי הסעות שהקימו צרפתים דוברי עברית. ברגע שנוחת מטוס מישראל הם פשוט מחכים בשער היציאה ומכריזים בעברית "שאטל ב35 יורו לזוג!". מאחר וממילא הישראלים נותחתים וממריאים מטרמינל 3 המרוחק, זה קצת פחות מביך. אנחנו השתמשנו בשאטל הזה להלוך. צריך פשוט להמתין עד שיתמלאו 8 אנשים ואז השאטל נוסע ומוריד אתכם בפתח המלון. לא הייתי מזמינה הסעה מראש מאחר וקראתי כבר סיפורים על כאלה שהזמינו מראש, שילמו ומצאו את עצמם בלי הסעה ובלי אף אחד לדבר איתו.
אופציה נוספת היא אופציית המטרו. אנחנו לא השתמשנו בה מאחר ויש לקחת את קו הRER B  וזה דרש החלפה בתחנת רכבת ענקית בכדי להגיע לM1 שמגיע למלון שלנו. אני מניחה שאם אתם לא נוסעים עם מזוודות גדולות, זה לא נורא כל כך. עלות הכרטיס היא 9.5 יורו לאדם.

תחבורה - כללי
המטרו בפריז נוחה מאוד וקלה להבנה. כבר יצא לי לסוע בלא מעט רכבות תחתיות בעולם והמטרו של פריז בעיני הנוחה מכולן. לכל קו יש צבע משלו, ברכבות עצמן יש את מסלול הנסיעה ובחדישות שבהן מצויין גם שם התחנה הנוכחית והבאה על גבי מסך. עלות נסיעה בודדת היא 1.7 יורו. ניתן לקנות כרטיסיה של 10 נסיעות ב13.3 יורו או כרטיסים ליום, יומיים או שלושה. ניתן להתעדכן דרך האתר של המטרו(באנגלית!). אנחנו הלכנו המון ברגל וכמעט ולא השתמשנו בתחבורה הציבורית למעט בנסיעות למקומות מרוחקים יותר, אבל המלון שלנו היה מאוד מרכזי.
לינה
אתחיל בהמלצה כללית. אנחנו קיבלנו המלצה מאחות של חברה שהתבררה כמדוייקת. האזורים הכי נחמדים ונוחים ללינה הם הרובעים 3, 4, 5 ו6. המלון שלנו היה ברובע הרביעי והמיקום היה מדהים. פריז מלאה בשלל מלונות קטנים באזור הזה וקל למצוא אחד מומלץ במחיר סביר.
חזרנו מהנסיעה הזו ברגשות מעורבים כלפי המלון שבו לנו, Hotel De Neuve. מלון בוטיק, שלושה כוכבים, ברחוב קטן שיוצא מרחוב ריבולי. המיקום היה מעולה, עם שלל סופרים, מאפיות, מסעדות, חנויות גבינות ויין ובוטיקים בכלליות.
הגענו למלון בשעת לילה מאוחרת, לאחר שהודענו להם מראש שנגיע מאוחר. קיבלנו חדר בקומה השישית ועלינו מעלה במעלית(לא בכל המלונות יש מעלית שמתאימה ליותר ממזוודה). החדר היה קטן מאוד, פחות מ8 מטר מרובע להערכתי, אבל נראה טוב ונקי והמקלחת היתה חדשה, נקייה ומרוווחת דיה. הבעיה התחילה כשרצינו להתקלח. זרם המים היה דל עד בלתי קיים. הסתדרנו איכשהו והודענו בבוקר על התקלה. פקידת הקבלה נראתה מאוד מופתעת ואמרה שתבקש שיטפלו בכך. בבוקר למחרת הבעיה רק החמירה ופשוט לא ניתן היה להתקלח. ירדנו שוב למטה בכדי לדבר עם פקידת הקבלה שדיקלמה את אותו המנון. אין חדרים פנויים, נטפל בבעיה. בלה. עד שלא הודעתי לפקידת הקבלה שאני נשארת לידה עד שהיא מוצאת לי פתרון, כלום לא קרה. פתאום היא הצליחה למצוא חדר חלופי(וזוג מסכן שהגיע באותו היום למלון "זכה" בחדר הזה במקומנו). משעברנו לחדר החדש זו הפכה לחוויה אחרת לגמרי. חדר גדול ומרווח, במיוחד במימדים של ערים גדולות כמו פריז או ניו יורק, מקלחון מעולה עם זרם מים טוב ובא לציון גואל. כנראה שאם היינו מגיעים לחדר השני מראש, לא היתה לנו בכלל התלבטות לגבי המלון הזה. אבל מאחר ופתחנו את הביקור בחדר 601, אנחנו יודעים שיש חדרים במלון הזה שלא ראויים להימכר בכלל.
אוכל
אני לא חושבת שאפשר להסביר את ההבדל בין קרואסונים בפריז לעומת שאר העולם. הקרואסון הכי דרדל'ה שיצא לנו לטעום שם היה פריך ונימוח פי כמה מכל קרואסון שטעמנו. כנראה שכל מאפייה שתיכנסו אליה תפיל אתכם מהרגליים. המלון שלנו לא כלל ארוחת בוקר ולכן הרשנו לעצמנו להתפנק כל בוקר במאפה טרי ופריך. הקרואסונים די זולים שם, הכי יקר היה קרואסון הוורדים של פייר הרמה ב1.8 יורו לקרואסון גדול, שזה עדיין יותר זול מבישראל. אז לאן כדאי להיכנס?
כמובן שלפייר הרמה, אבל תכינו את עצמכם למכה קלה לכיס. אמנם הקרואסונים לא יקרים במיוחד, אבל העוגות שלו יקרות ועוד איך. 6.9 יורו למילפיי האלוהי שבתמונות. מדובר בעצם במקדש למאפים ועוגות ומיני בית מרקחת. העובדים מחליפים כפפות בין טיפול בעוגה לאריזה(השווה בפני עצמה) והכל מתנהל כמו עדר נמלים יעילות. לא לוותר על ביקור במקום אם יש לכם sweet tooth. ישנם כמה סניפים ברחבי העיר, אך לא בכולם יש עוגות. אפשר להתעדכן באתר. אנחנו ביקרנו בסניף ברובע ה6 ברחוב בונפארט, ממש ליד גני לוקסמבורג.

  

אתם חייבים לעצמכם לקנות באגט טרי באחת המאפיות ולאכול אותו פשוט כך בפארק הצמוד או תוך כדי הליכה ברחוב(תקבלו מבטים זועמים מהצרפתים על חילול השם, אבל מה אכפת לכם). אם קשה לכם עם נטו לחם, קנו כמה פרוסות גבינה בחנות הגבינות הקרובה וכמה פרוסות נקניק בחנות השכנה וסגרתם לעצמכם את הלאנץ' הטעים ביקום. השמועות טוענות שהסיבה שהבאגטים שלהם כל כך פריכים מבחוץ(עם שכבת קראסט עבה ושזופה) ואווריריים מבפנים היא לא רק החמאה בבצק, אלא העובדה שמברישים את הבאגט בשומן חזיר בזמן האפיה. ברמת העיקרון אני נגד כל השומן הזה, אבל תקשיבו, זה כל כך טעים וכל כך לא משתווה לבאגטים שאכלתי עד היום, שמיצידי שיגידו שהם מורחים את זה בדם של נערות בתולות :)

תכננו לאכול לפחות את אחת הארוחות במסעדה עם כוכב מישלן, אבל עומר לא התחבר לאוכל הצרפתי כל כך. כל רטבי השמנת האלה לא התחברו עם גישת האנטי אוכל לבן והרגישות ללקטוז שלו, אז החלטנו לוותר. בכל זאת, 70 יורו לאדם במסעדה עם אוכל שאחד מהם לא מתחבר אליו, לא נשמע כמו אופציה מרגשת. אז אכלנו במקומות שנראו לנו מעניינים וראינו מנות טעימות בצלחות של אנשים. האמת שהופתענו מכך שברוב המסעדות המלצרים דיברו אנגלית ברמה סבירה ביותר וברובן אפילו התפריטים היו גם באנגלית, כך שלא היה קשה להסתדר כמו שתמיד מספרים.
אחת המסעדות שנהננו בה מהאוכל היתה ממש מתחת לאף, בצמוד למלון שלנו. נקראת Fontaine Sully ותמיד היתה מלאה בצעירים צרפתיים. האוכל טעים, התמחור של מנות האוכל סביר(השתיה הקלה במסעדות בצרפת מאוד יקרה. 4 יורו בממוצע לכוס קולה או תה. יין יעלה אותו דבר בערך) ודי נעים לשבת. אני אכלתי את האנטריקוט שלשם שינוי לא הגיע בעובי נייר כמו ברוב המסעדות הצרפתיות הקלאסיות, אלא נתח עבה ועסיסי. עומר אכל את ההמבורגר שהרגיש כמו אנטריקוט קצוץ ידנית שגם היה מוצלח. אם אני זוכרת נכון, האנטריקוט עלה 16 יורו(וכך בערך הוא עולה ברוב המסעדות הממוצעות בעיר) וההמבורגר 13 יורו. תמחור סביר.

WIFI
במלון שלנו היה כלול WIFI חינם במחיר החדר. הוא לא היה מהיר במיוחד, אבל היה סביר.
במסעדות לא כל כך פופולרי להחזיק רשתות חינמיות ומלבד סטארבקס שמספקים סיסמא בעת הקניה(צריך לבקש קוד לWIFI וקוד לשירותים), בשאר המקומות שישבנו בהם לא היתה אופציית גלישה.
אופציה נוספת היא בחלק מהפארקים והגנים הציבוריים יש רשתות WIFI חינמיות, צריך רק לאשר את התנאים ומתחברים לאינטרנט טוב מספיק לשיחת סקייפ. חבל שהפריסה לא הגיעה לכל הפארקים ובגני לוקסמבורג למשל, לא היה.
אטרקציות
לא באתי לפרט כאן את האטרקציות המוכרות - שער הניצחון והשאנז אליזה, נוטר-דאם, אייפל(תזמינו כרטיסים מראש באתר אם אתם מתכננים לעלות). ממליצה בחום להתהלך על Rue de Rivoli, מהלובר בערך, לעבור את הבסטיליה ועד לכיכר Nation(הופך לפני הבסטיליה לRue Saint Antoine). הליכה של בערך 4 קילומטרים מלאים בבוטיקים צרפתיים יקרים יותר או פחות, מאפיות, מסעדות ומה לא. כיף להתהלך שם ולדעתי שם אפשר למצוא פריטים מעניינים הרבה יותר, במיוחד אם יש תקציב. בכלליות הייתי ממליצה ללכת המון ברגל ולתת לעצמכם ללכת לאיבוד בסימטאות. אף אחד לא רודף אחריכם וכל עוד אתם יודעים מה הכיוון הכללי, החוויה הכי טובה של העיר הזו זה פשוט ללכת בה. Enjoy!

כמובן שאם אתם רוצים לשאול משהו, תרגישו בנוח לפנות אליי במייל - fashionloca.l@gmail.com, אשמח לנסות לעזור.

ולסיום, תיעוד מאבקי ביונה צרפתיה שיודעת לזהות היטב שקיות של פייר הרמה