31.10.2013

להאריך ולתרום

הפוסט הבא בעל אופי שיווקי בחלקו, אבל המטרה הכללית טובה ולכן החלטתי לכתוב על כך בבלוג. עד כאן גילוי נאות.

חברת פנטן משיקה בשבועות האחרונים את פרוייקט Beautiful lengths, פרוייקט בשיתוף עמותת "זיכרון מנחם" לעידוד תרומות שיער לצורך הכנת פאות לנשים וילדים חולי סרטן. לצערי, אני לא חושבת שיש אדם שלא יצא לו לחוות מקרוב אדם קרוב שסבל מהמחלה הארורה הזו, אחות, אמא, דודה או בת דודה. הפרוייקט נועד להקל ולו במעט על המטופלים בתקופת הטיפולים הלא פשוטה הזו. זה נשמע שטחי ורדוד, אבל הפאות האלה ממש מצילות חיים. כשאת נראת יותר כמו עצמך ופחות כמו חולה במחלה קשה, מצב הרוח שלך מתרומם. כשמצב הרוח טוב, גם המצב הבריאותי מושפע ויש לא מעט מחקרים שמוכיחים זאת. הבעיה שפאה טובה עולה לא מעט כסף ותחת הוצאות רפואיות כבדות, זו הוצאה שנדחקת הצידה. זו הסיבה שבעיני זו דרך מצויינת לתרום, במקום שבו נשים חולות לא ירשו לעצמן.

מה פנטן עושים?

  • ארגון אירועי גזירת שיער וגיוס מספרות שיתמכו בפרוייקט 
  • תורמים כסף להכנת הפאות עצמן, לאחר שנאסף השיער.
  • קמפיין להעלאת המודעות.

היכן אתן נכנסות לתמונה?
בכדי להכין פאה אחת טובה ויפה, יש צורך ב8 צמות - כלומר 8 תורמות. על מנת לתרום צמת שיער, אורך הצמה הנתרמת להיות לפחות 30 סנטימטרים. השיער יכול להיות צבוע או מחומצן, אבל שיער שעבר טיפול כימי כגון החלקה יפנית/ברזילאית או סלסול קבוע לא יוכל להיתרם. אם יש לכן 30 ס"מ של שיער שאתן מעוניינות לתרום, ביום שני הקרוב, ה4.11, פנטן מארגנת מסיבת גזירת שיער במספרה של אמיר אליהו בתל אביב. מי שתגיע לתרום את שיערה תהנה מתספורת בחינם מאמיר וכמובן מתחושת התרומה :)

לצערי השיער שלי לא מספיק ארוך לתרומה(גם אם אשאר עם קרחת, האורך לא מספיק), אבל אני מנסה להאריך בכדי לתרום בעתיד, כשאגיע ליעד 30 הס"מ. כדי להאריך שיער טוב ובריא רצוי להשתמש במרכך במידה ואת מפנפנת/מחליקה את השיער, מומלץ שלא לסרק שיער רטוב מיד אחרי המקלחת אלא לתת לו להתייבש מעט. הטיפ הכי מפתיע שקיבלתי הוא שלא לאסוף את השיער כשהוא רטוב ולסובב אותו כמו שסוחטים סמרטוט, זה גורם לו להיקרע ולהיחלש.

בתאריכים ה11-13 לנובמבר יערכו מסיבות שיער דומות ב200 מספרות ברחבי הארץ. מי שלא מוכנה עדיין להיפרד, באתר של העמותה יש רשימה של ספרים ברחבי הארץ שיקבלו אתכן כל השנה. חלקם רק יגזרו את הצמה וחלקם ישמחו לפנק אותך בתספורת חדשה בחינם ובכך יוסיפו תרומה משלהם לתרומה שלך(באתר מצויין מי נותן תספורת חינם ומי לא).
בנוסף אספר לכן שבמידה ויש לכן קבוצה של מעל 6 בנות שמעוניינות לתרום שיער, אבל אין מספרה קרובה אליכן, ניתן לפנות לעמותה והם יארגנו ספר שיגיע עד אליכן, יספר ויאסוף את תרומות השיער.

אני יודעת שכולנו מאוד קשורות לשיער שלנו, אבל מי מכן שמסוגלות להיפרד ואולי גם לשנות קצת סגנון ולקבל תספורת אדג'ית, זו הזדמנות מצויינת לעשות טוב. אם מישהי מעוניינת להגיע לאירוע ביום שני הקרוב, אנא צרי עימי קשר במייל ואעביר את פרטייך ליחצנית של פנטן שתתאם את ההגעה שלך. פניות למייל fashionloca.l@gmail.com

ונסיים בברכת שלא נדע מצרות ותמיד נהיה בצד התורם!

27.10.2013

Shopping at home

לפעמים לא צריך לצאת למסע קניות בקניון או לבהות שעות באסוס בכדי לחדש את המלתחה. אם חושבים מעט מחוץ לקופסא, מגלים שהפריטים ששוכבים בארון, שם בפינה, זנוחים כי משהו בהם פשוט "לא לגמרי מסתדר" יכולים להפוך בקלות לפריט אהוב על ידי שדרוג קל. יש שיקראו לי אוגרת(היי עומר!) ויש שיזדהו ויהנהנו בהבנה, אבל יש פריטים שלמרות התכונה הזו קשה לי להיפרד מהם לשלום לסל המחזור.
יש לי ערימה כזו. שמלות שחיתוך המותן שלהן פשוט לא נמצא במיקום המחמיא. חצאיות באורך מוזר שצריכות קיצור/הארכה. חולצות שזקוקות להסרת השרוולים או סתם בדים שמאוד אהבתי ורכשתי, אבל לא טרחתי לתפור מהם כלום. עכשיו, משהתפנה לי זמן ואט אט חוזרת המוזה, אני חוזרת אל הערימה הזו. ואם כבר מדברים על ערימות, גם לערימה מטאפורית של דברים שדחיתי או לא מצאתי את החשק לעשות בחודשים האחרונים ועכשיו זה הזמן לחזור אליהם בחיבה.
את השמלה הזו שלפתי מהארון של סבתא לפני כמה שנים. אז, כשעוד הייתי צעירה ופוחזת, או פשוט אחת שלא מבינה שיש משהו מאוד קלאסי ונשי במכפלת באורך מתחת לברך, השלכתי את השמלה לערימת ה"לא לגמרי מסתדר" ולא לפח, כי בכל זאת יש בה משהו. הצבע המרהיב, הקרושה העדין, הגזרה המצויינת שיושבת עליי כאילו נתפרה עבורי, וגם העובדה שפעם, בשנות ה70' הרחוקות, הבעלים שלה היתה דודתי שנפטרה. לבשתי אותה פעמיים או שלוש, אבל תמיד קיפלתי את השרוולים או ניסיתי לאלתר קיצור מכפלת בעזרת קיפול מטופש. ואז בשבוע שעבר נזכרתי בה והחלטתי להעביר אותה תחת סכין המנתחים, או ליתר דיוק, תחת פורם התפרים. הסרתי את השרוולים ובהינף פתיחת תפר היא הפכה להרבה יותר מושכת. אני מאוד מרוצה מהתוצאה ומתכננת לחרוש עליה גם בחורף הקרוב, עם סריג קרופ מעל.
מה לבשתי?
שמלת סריג מהמציאון של סבתא.
נעליים של DKNY מהאאוטלט בווגאס לפני שלוש שנים, כ100 ש"ח.

20.10.2013

changes, yet again

נתחיל דווקא מהסוף. אז התפטרתי. שוב. בחמישי שעבר טיילתי ברחבי רמת החייל עם טופס טיולים ועשיתי צ'ק אאוט.
**תקציר הפרקים הקודמים - בתחילת מאי סיימתי את עבודתי בחברת היי טק X ומיד התחלתי בחברת היי טק Y. הכל התחיל ורוד ואופטימי עם זר פרחים ענקי ואיפשהו לאורך הדרך הלא כל כך ארוכה הזו משהו לא עבד according to plans.**
זה גילוי די מבאס, להבין שהמקום החדש שבחרת, שהתלבטת לגביו, שראית את עצמך ממשיך ומתקדם בו בכמה שנים הקרובות מתגלה כפשוט לא זה. בערך חודש אחרי תחילת העבודה הבנתי שמשהו לא "זורם", שהתפקיד די רחוק ממה שחשבתי שחתמתי עליו, אבל ניסיתי להשתיק את הקול הזה. שכנעתי את עצמי שזו אני, חתיכת פרחחית מפונקת שלא מצליחה להיות מרוצה משום מקום עבודה ומחפשת משהו שלא קיים. קלאסיקת "הדור האבוד" שהתקשורת כל כך אוהבת לשנוא ואז לחבק. אז נכנסתי למוד "הצעות לשיפור" וניסיתי לרבע את המעגל, להתאים את עצמי למסגרת ולנסות להתאים את המסגרת קצת יותר למידותיי. רמז לבאות, זה לא עבד :)

ואז מתחילות לרוץ המחשבות. איך זה יראה בקורות חיים? מה יחשבו עליי? מי עוזב מקום עבודה אחרי שלושה חודשים? למה אני לא מסוגלת להתפשר? אז ניסיתי לתת עוד הזדמנות, אבל זה פשוט לא היה זה. התפטרתי בערך ארבע פעמים ביום אחד בפני ארבעה אנשים שונים. ניסיתי להסביר למה ואיך וכמה. עם חלקם זה עבד יותר, עם חלקם זה לא עבד בכלל. ונתתי עוד צ'אנס. חודשיים שלמים של צ'אנסים קטנים וגדולים, ועוד נשימה עמוקה. אבל אחרי חמישה חודשים הגיע הזמן לסיים את זה, כדי שזה יגמר בטוב ובחיוך ולא במרמור וקמטים.

אני חושבת שהאנשים הקרובים אליי הרגישו שזה מכביד עליי. איבדתי את החשק לכתוב(מה שניכר בבלוג) ורגשית הייתי "על הקצה" וחסרת סבלנות כלפי כל משימה או שיחה. רציתי להמשיך לפרק הבא אבל חששתי מההשלכות. חברתית מאוד נהנתי במקום העבודה הזה והתחברתי במהירות. בתחום העבודה שלי, מקום עבודה עם אנשים נורמלים שבכיף היית יוצא איתם לבירה זה לא דבר של מה בכך. בדיוק כפי שהמחלקה למדעי המחשב מלאה בחנונים חסרי אינטיליגנציה רגשית, כך גם התעשייה שמעסיקה אותם בסוף המסלול. יש אנשים "נורמלים", אבל נדיר למצוא ריכוז גבוה מהם במקום אחד. מאחר ואני מאוד people person (תאלצו להאמין לי בחלק הזה), דווקא על זה היה קשה לי לוותר. אבל עם כל הכבוד לאנשים הנהדרים שהכרתי, זו לא סיבה מספיק טובה להישאר ואיתם אוכל לשמור על קשר גם מחוץ לכותלי המשרד.

אני מאמינה שבכל מקום עבודה יש איזון מאוד רגיש בין הדברים שטובים בעיניך לבין אלה שלא. כולנו מנסים לשמור על המאזניים האלה מאוזנות, אבל כל שבריר של שינוי עלול להטות את הכף ולטרוף את הקלפים. על הנייר זו היתה עבודה מצויינת. שכר מעולה, קרוב לבית ובסביבה מוכרת ונוחה, חברה ותיקה, אנשים טובים והשנוא עליי מכל - "ביטחון תעסוקתי" - מושג שמקפל בתוכו את כל מה שרע בשוק העבודה הישראלי. לפעמים כל אלה לא מספיקים וחסר הניצוץ, העניין, הדרייב, לימוד של דברים חדשים. בעיני אם כל אלה לא קיימים, זו סתם עוד עבודה שוחקת, משעממת ומתסכלת. יש לי עוד 40 שנה(במקרה הטוב) לעבוד, כדאי שאהנה מכל זה. אז החלטתי להמר על עצמי ולנסות לפתח רעיון שיושב אצלי בראש כבר תקופה. אין משכנתא, אין ילדים ועבדתי קשה בששת השנים האחרונות בדיוק בשביל שכשאגיע לנקודה שבה לא כיף לי ללכת לעבודה בבוקר, אקום ואחפש לי מקום אחר.

יצאתי לחפש עניין, תיכף אשוב :)

לפוסט מצורפות תמונות מחיי משרד הייטק קצת פחות אפרורי מהרגיל...

13.10.2013

10 שנות בלוגינג - הגלידה כפלטת צבעים

לפני מספר שבועות היה לי הכבוד להיות מוזמנת לקחת חלק בפרוייקט מרגש במיוחד. רחלי זוסימן, בעלת הבלוגים "פשוט מבשלת" ו"עפיפונים" חוגגת עשר שנות בלוגינג ולרגל החגיגה הוזמנו בלוגריות שונות לפרסם פוסט שקיבל השראה מאחד הבלוגים של רחלי. אני חושבת שזו הזדמנות מצויינת לפרגן מכל הלב ושמחה שהזדמן לי לקחת חלק בפרוייקט שמראה את הצדדים היפים של הבלוגספירה.
אני כל כך גרועה ממש לא זוכרת לספר לכם מתי נתקלתי לראשונה בבלוגים של רחלי, אבל זה בהחלט היה מזמן. הרבה לפני שפתחתי את הבלוג שלי וכנראה בשלב שבו רק עברתי לגור עם עומר. ילדת רטלין שכמותי לא ממש מסוגלת לעקוב אחרי מתכון עם יותר מדי שלבים על הדרך והמתכונים של רחלי קולעים בדיוק לאזור הזה. הכל מאוד בגובה העיניים, ניתן ליישום על ידי כל אחד, טעים ובעיקר(לרוב) בריא.
בפוסט הספציפי הזה החלטתי לקבל השראה מעוגת הגלידה שרחלי הכינה לקטנצ'יק שלה, יאיר. אבל מדובר כאן בעיקר בהשראה כפלטת צבעים, בכל זאת בלוג עם אוריאנטציה אופנתית... בחרתי באאוטפיט באווירת קיץ מובהקת, עם צבעים בהירים, גלידתיים וכובע רחב שוליים. כמובן שתפאורת הדקלים היפים של רחוב איינשטיין תורמת רבות לאווירה.

מה לבשתי?
חצאית מגאפ באאוטלט בארה"ב לפני כמה שנים.
גופיית בייסיק מקסטרו עודפים לפני כמה שנים, כ20 ש"ח.
חגורה מאסוס, כ20 ש"ח.
נעליים של לייבלינג ביריד זוגות, 500 ש"ח.
משקפי שמש מתנת אירוקה לפני כמה שנים.
כובע מחופשה ביוון, כ25 ש"ח.
פלטת צבעים זה טוב ויפה, אבל ההשראה לחיים שאני מקבלת מרחלי היא שתמיד יש זמן לדברים שחשובים לך. שב24 שעות ביום אפשר להספיק להשקיע בעצמך, לעבוד, להקדיש זמן איכות לילדים שלך וגם לבשל אוכל בריא ומזין למשפחה שלך. כשרק התחלתי לקרוא את הבלוג האישי, הרבה אחרי שהתחלתי לקרוא את פשוט מבשלת, אני זוכרת שנדהמתי ותהיתי מתי בדיוק האישה הצעירה הזו ישנה :)
אני עדיין לא אמא, וכנראה שגם לא אהיה בשנה הקרובה, אבל אני יכולה לומר שבכל זאת אני מוצאת את עצמי מזדהה עם הכתיבה של רחלי כי יש בה משהו מאוד כנה ולא מנסה לייפות. היא כותבת על הרגעים היפים בתור אמא כמו למשל סדרת הפוסטים "שיחות על החיים" ומצד שני כותבת על הקושי של אשה בעולם התעסוקה ועל יחסינו כנשים אל נשים. אולי אם כולנו היינו מסירות את המניירות, עולם הבלוגינג היה קצת פחות ארסי.

8.10.2013

מכנסיים

הסופ"ש האחרון עבר לנו ברוגע יחסי. לא עשינו יותר מדי, כנראה כי לראשונה מזה לא מעט זמן עבדנו שבוע שלם ומלא.
אז קצת סידורים בשישי בבוקר(המקרר ריק והגענו לבקבוק המים האחרון) והרבה מנוחה ובישולים בשאר הזמן. בשבת קפצנו עם חברים לבראנץ' בטרומפלדור 10 ברמת השרון, טעים ומומלץ.
הטמפרטורות ירדו ואני חזרתי למכנסיים אחרי חודשים ארוכים של שמלות וחצאיות. אני כנראה מהבודדות שלא מעוניינות שהחורף יגיע. האפרוריות הזו מעציבה אותי מעט וגורמת לי לרצות להתכרבל ודי. וחוצמיזה, אני הרבה יותר מחבבת את מלתחת הקיץ מאשר את מלתחת החורף, שלי או בכלל. על הנייר, בתור חובבת אופנה הייתי אמורה להתחבר לעונה הקרה שמאפשרת משחקי שכבות והרבה יותר אביזרים לרענן באמצעותם את המראה, אבל כל זה לא מפתה אותי. הצבעים השמחים של הקיץ מדברים אליי הרבה יותר. כמו הכחול הכחול הזה :)
מה לבשתי?
מכנסיים מברשקה לפני כמה שנים, 140 ש"ח.
גופיה של היינס, 30 ש"ח בסופעונה שנה שעברה.
חגורה מקסטרו עודפים לפני כמה שנים, 15 ש"ח.
קלאץ' מכיסים, מתנת יומולדת מחברים.
שרשרת של שלי דהרי לפני כמה שנים, 300 ש"ח.
משקפי שמש של CK מארה"ב.
סנדלים מקליגולה לפני כמה שנים, 240 ש"ח.

1.10.2013

Our summer vacation

בשלישי האחרון המראנו לחופשת קיץ בטן-גב ים-ברכה שמש-בטלה באי קוס ביוון.
התוכנית המקורית היתה גיחה קצרה לכרתים בכיפור, אבל איכשהו זה לא הסתדר ודווקא במידה מסויימת העדפתי את קוס. שמעתי וקראתי המון המלצות על מלון מיכאלאנג'לו בקוס ולאחר שרואים את התמונות ממש מתחשק להגיע לשם.
זו היתה חופשה מצויינת ומלאת מנוחה. לא עשינו יותר מדי, לא טיולים, לא גיחות ולא הליכות. עברנו בין הברכה לים, קראנו ספרים(שניים!) והשלמנו שעות שינה. יצאנו קצת לעיר, אבל לא יותר מדי והמלון הזה היה מושלם לחופשת רביצה בשמש. הבעיה העיקרית היא שהערסים גילו אותו גם כן, אבל לפחות בביקור שלנו ניתן היה להתחמק. המלון בנוי בצורה מאוד נוחה וכזו שמייצרת המון פינות קטנות לשבת בהן. החדרים מרווחים מאוד ושלנו שהיה בקו הראשון לים(superior sea view) כלל גם נוף מדהים אל האינפיניטי פול והים. המלון עצמו ממוקם על צלע הר כך שיש לא מעט מדרגות בכל המתחם(ובכל זאת ראינו אורח בכיסא גלגלים, כנראה שיש דרכים נסתרות), אבל בדיוק מהסיבה הזו הנוף עוצר נשימה ורוח נעימה שוררת בכל פינה.
ביחס לרמת המלון מחירו נמוך וזו כנראה גם הסיבה שהיה בתפוסה מלאה רוב הקיץ ועד אחרי החגים. הייתי חוזרת אליו בשמחה, תחת ההנחה שמינון הערסים ישמר כפי שהיה בביקור האחרון. למה כל כך מפריעים לי הערסים ובנות זוגן? כי הם מרעישים והרבה, כי הם לא מכבדים את הסביבה, כי הם מלכלכים ובעיקר כי הם גורמים לנו להראות ממש רע. בגלל שהברכה היפה הזו מתפרשת לאורך 100 מטרים, אפשר בקלות יחסית למצוא פינה יותר שקטה על שפת הברכה. ערסים בצד הימני, כל השאר בצד השמאלי. לחוף הים הם בכלל לא טרחו לרדת כי אין שם בר וצריך לרדת חמש דקות בשביל. ובכל זאת, אספק כמה מילות נחמה למי שהתמונות האלה עשו לו/ה המון חשק לצלול פנימה - המים קפואים! כשיושבים בשמש וחם, או אחרי כמה ברכות, זה לא נורא כל כך, ובכל זאת, יש שוק קור ראשוני.
בשבת אחר הצהריים נחתנו חזרה בישראל, מספיק זמן בכדי להתאושש לפני תחילת "אחרי החגים" הנורא מכל. אצלי אישית, אחרי החגים מסמל השנה שינוי, שאני עדיין לא בטוחה לאן ייקח אותי. בשבוע הבא הכל יתבהר. בינתיים ממתינה בסבלנות. אשתף כשאדע בעצמי :)
מה לבשתי?
אאוטפיט החופשה האולטימטיבי שלקח אותי חזרה לארץ. שמלה לבנה מבליטה שיזוף, כובע רחב שוליים להגנה על הפנים ולמיקסום פוזה אירופאית, וז'קט ג'ינס קל לזריקת צבע והגנה מהמיזוג בשדה.
שמלה מאמריקן איגל בסייל האחרון, 60 ש"ח.
סנדלים של אירוסולס דרך האתר, 160 ש"ח.
ז'קט ג'ינס מזארה מימי התיכון.
כובע קש מחנות כלשהי בעיר העתיקה בקוס, 20 ש"ח.
משקפי שמש של אירוקה, 120 ש"ח.
צמיד מיריד מתלבשות על זה, 15 ש"ח.
שרשרת כסף מגראס, מתנת יומולדת מההורים בשנה שעברה.

רק עוד יומיים עד לסופ"ש, תחזיקו מעמד!