24.11.2014

מה אוכלים בסן פרנסיסקו?

לאחר שקיבלתי לא מעט מיילים/הודעות בפייסבוק ממכרים או קוראים של הבלוג עם בקשות להמלצות על מסעדות בסן פרנסיסקו, החלטתי שהגיעה העת לכתוב פוסט שמוקדש לאוכל בעיר הזו. לאחר שבעה חודשים של מגורים בעיר, אפשר לומר שאספנו לעצמנו רשימה של מסעדות קבועות אהובות עלינו מאוד. אנחנו עדיין מגלים לא מעט מסעדות חדשות, העיר הזו מלאה בהמוני מסעדות שונות ודי קל ליפול, במיוחד כשמשוטטים במרכז העיר באזורים התיירותיים. העניין הוא שבמרחק כמה בלוקים משם, ישנן אלטרנטיבות מוצלחות בהרבה וזולות יותר.

אי אפשר לדבר על מסעדות בסן פרנסיסקו מבלי לציין את המסעדות האסייתיות ובהן אתמקד בפוסט הזה. מבחר המסעדות האסייתיות כאן פשוט משגע את החיך והלשון ומדובר בהחלט באחד מהיתרנות הגדולים של המגורים בסן פרנסיסקו. מאז שעברנו לכאן מנות כמו ראמן, סום טאם, ביבימבאפ, ופו הפכו לקבועות בתפריט החודשי שלנו. היתרון במסעדות האלה הוא שרוב המנות אינן שומניות/עתירות בקלוריות ולרוב מהוות האופציה הבריאה לעומת האוכל האמריקאי המסורתי(לא שזו חוכמה גדולה...) כמובן שהמנות האסייתיות המטוגנות לא נכנסות לקטגוריה שציינתי. יתרון נוסף הוא שברובן צמחוניים/טבעוניים יוכלו להנות מארוחה טובה מבלי להיות מוגבלים למנה אחת לבחירה. נתחיל ברשימה קצרה של מסעדות מומלצות בעיני.

Lers Ros Thai
מדובר ברשת מסעדות תאילנדיות עם שלושה סניפים בעיר - בשכונות Tenderloin, Hayes Valley וMission. את סניף מישן לא בדקנו עדיין. סניף הייז הוא המוצלח מבינהם מבחינת מיקום אבל השירות בו קצת לוקה בחסר(לא כל כך חזקים באנגלית שם, מה שמחזק מאוד את החוויה התאילנדית של Yes Yes שמלווה בעיני עגל) והסניף המוצלח ביותר אבל גם בעל המיקום הגרוע ביותר הוא סניף Tenderloin(מדובר באחת השכונות הגרועות בעיר, שלמרבה הצער נמצאת ממש במרכזה). זוהי פשוט מסעדה תאילנדית אמיתית, עם אוכל תאילנדי כמו בתאלינד. המבחר ענק ומוצלח. אני מחבבת במיוחד את סלט הפאפאיה(מדובר בהתמכרות) שבעיני הוא מהמוצלחים שטעמתי, וגם המרקים טובים מאוד. המסעדה לא יקרה בכלל(7-10 דולר לראשונות די גדולות, 10-14 דולר לעיקריות) ואם יש בכם פרץ נוסטלגיה, תוכלו אפילו לשתות סינגה יחד עם הארוחה.
קומבינציה בLers Ros - עוף, סלט פאפאיה וסטיקי רייס
Burma Superstar
השם קצת מביך, אני יודעת, אבל תאלצו להאמין לי שמדובר במסעדה עם האוכל הכי מעניין שיצא לי לאכול בשנתיים האחרונות. הטעמים של המטבח הבורמזי שונים מאוכל הודי, תאילנדי או סיני מסורתי ובכל מנה שטעמנו היה איזה טוויסט מעניין. למסעדה כמה סניפים באזור המפרץ, אנחנו ביקרנו בסניף הממוקם בשכונת ריצ'מונד המעט מרוחקת, אבל זה בהחלט שווה את הנסיעה. החיסרון? הם לא מקבלים הזמנות מראש. הטריק? מגיעים ביום ראשון בשעה 12:00 בצהריים. רוב המקומיים יעדיפו בראנץ' ואתם תצליחו לתפוס מקום. מנות מוצלחות היו סלט תה ירוק שמכיל עלי תה שמיובאים כל הדרך מבורמה וקינוח של אגרול קוקוס עם מנטה, תותים וגלידת קוקוס שהיה מרענן ומתוק במידה. המקום מגיש מבחר די גדול של קוקטיילים מפירות טריים, אז מומלץ להתפרע.
סלט תה ירוק וקוקטייל מנגו
ה-קינוח
Sunflower
מסעדה וייאטנמית שמצטיינת במיוחד במרקי הPho המסורתיים. ניתן לבחור במרק מציר עוף/בקר/דגים/צמחוני. בעיני ציר הבקר בעל טעמים עשירים ומיוחדים יותר מציר העוף, אבל כולם מרגישים מאוד ביתיים וטעימים מאוד. המרקים מגיעים עם בקר/עוף/פירות ים/טופו בהתאם לבחירת הציר, אטריות אורז, ברוקולי, כרובית ופטרוזיליה וצלחת של נבטים, פלפל חריף ועלי בזיליקום - כולם טריים. כל היופי הזה עולה 9$ ותמורת 2$ תוכלו להוסיף עוד ירקות. מדובר בקערת מרק בגודל שאינו אנושי. רוצים אמות מידה? הזמנתי את המרק לארוחת ערב, אכלתי ואכלתי ואכלתי עד שלא יכולתי להתמודד איתו יותר(ואני לא דוגמנית מידה 0, אני אוכלת!), ביקשתי שיארזו לי את היתרה וקיבלתי קופסא של ליטר מרק הביתה.
הבחירה שלי - מרק צמחוני עם טופו וציר בקר
הבחירה של עומר - מרק עוף עם ציר עוף
Nama
אני לא בטוחה שאני ממליצה על כל המנות בתפריט של המסעדה הזו, וניסינו לא מעט מהן, בעיקר בגלל הקירבה לבית, אבל מרקי הראמן שלהם מוצלחים מאוד. מחובבי סושי הבנתי שהוא סביר אבל לא להיט, במיוחד בהתחשב באלטרנטיבות שנמצאות בעיר הזו. לצערי על סושי לא אוכל להמליץ לכם, כי אני לא אוהבת סושי(לא אוהבת זה סוג של אנדרסטייטמנט, אבל לא נתעמק בזה).
עוד מנה שאני אוהבת מאוד, אבל לא תמיד הרמה שלה נשמרת בנמה היא מנת הBibimbap. מדובר במנה קוריאנית מסורתית שמוגשת בקערת אבן רותחת. המנה מכילה אורז שמעליו מונחים ירקות שונים(תרד, זוקיני, פטריות, נבטי סויה ועוד) עם רוטב חריף, תוספת בשרית לבחירה וביצת עין מבושלת חלקית. העיקרון של המנה הוא שהאורז ממשיך להתבשל תוך כדי האכילה ובתחתית המנה תהנו מחתיכות קריספיות וטעימות. יצא לי לאכול את הביבימבאפ במסעדה קוריאנית מוצלחת באוקלנד ליד העבודה ובעיני זו מנת comfort food מושלמת שלא גורמת למצפון הקלורי לעבוד שעות נוספות. ישנה גם גרסה צמחונית שמגיעה עם פטריות מוקפצות במקום בשר וגם היא לא רעה בכלל.
למה לא תמיד אני מרוצה מהbibimbap של נמה? כי לא תמיד הכלי מגיע חם מספיק בשביל שהאורז יתקרמל בתחתית וזה אחד מהחלקים היותר מוצלחים במנה. וגם, אמנם מדובר במנה די גדולה וכמות הבשר בה יפה מאוד, אבל 16$ עבורה נשמע לי קצת יקר. בקיצור, אנחנו עדיין מחפשים מסעדה קוריאנית שתהפוך למועדפת עלינו.
הראמן של נמה

עד כאן להמלצות אסייתיות. אם יצא לכם לאכול באסייתית מוצלחת בסן פרנסיסקו, אשמח לשמוע בתגובות!

17.11.2014

Between Castro & Mission

בחיבור בין שתי שכונות מאוד שונות, ישנו רחוב אחד, יפה יפה, צבעוני וזוויתי, כנדרש מרחובות העיר. בעיני מדובר ברחוב היפה בעיר. אמנם גם בUnion תוכלו לראות בתים צבעוניים בארכיטקטורה הכה סנפרנסיסקואית הזו, והם אפילו ילוו בבוטיקים, מסעדות ובתי קפה חמודים, אבל דווקא הרוגע והשקט שיש ברחוב שמחבר בין דולורס פארק ההיפסטרי לרחוב קסטרו הגאה, הוא זה שהופך אותו למושלם בעיני. הבתים המהממים עוזרים גם כן, אבל בלי קטנוניות עכשיו.
אז איך ולמה מגיעים לרחוב הזה בתור תיירים? ובכן, כחלק מביקור ברחוב קסטרו וביקור בשכונת מישן, מבחינתי מדובר בביקור חובה. יורדים בתחנת קסטרו ברכבת/חשמלית/אוטובוס, הממוקמת בצומת של הרחובות קסטרו ומרקט. משוטטים ברחוב קסטרו עד לרחוב 19(בדרך קוראים קצת על הארווי מילק וההיסטוריה של הקהילה הגאה בעיר). פונים ימינה וממשיכים להתהלך ברחוב היפה עד שמגיעים לצומת של 19 וSanchez. מצד ימין שלכם תראו גרם מדרגות ארוך. מומלץ לעלות למעלה ולהנות מתצפית יפה על העיר. גם בימים שהערפל שורר, יש מכאן תצפית יחסית טובה ויפה. משם ממשיכים למטה במורד הרחוב עד שמגיעים לצומת T ולרחוב Church. מולכם תראו את הכניסה לדולורס פארק המפורסם.
בדולורס תוכלו למצוא מתקנים לילדים, מתקני ספורט והמון צעירים זרוקים על הדשא עם בירה או ג'ויינט. לא חייבים לבוא מצויידים מראש, בסופי שבוע בתוך דקה או שתיים מרגע ההתמקמות כבר יגיע מישהו להציע לכם אחת מהאפשרויות שהזכרתי קודם, וגם נקניקיות, טאקו, פופקורן קרמל, צ'ורוס והמון אוכל אמריקאי משמין. ההמלצה שלי? אם יש לכם סבלנות לעמוד בתור הארוך של מאפיית טארטין המפורסמת, בחרו לכם מאפה טעים ותחזרו חזרה לפארק לפיקניק קצר(המאפייה נמצאת במרחק בלוק אחד מהפארק). אם אתם דווקא מחפשים מקום טעים לארוחת צהריים, למאפייה יש גם מסעדה קטנה ברחוב Valencia(רק בסופ"ש עד השעה 2, בשאר השבוע הם פתוחים רק לארוחות ערב).
הנוף מקצה הגבעה ב19 וSanchez
קצה הרחוב ודולורס פארק שמציץ
כשתסיימו לאכול, תוכלו להמשיך לשוטט בשכונת Mission. אני אישית פחות מחבבת את הרחוב הראשי של השכונה - Mission כי הוא מייצג את כל הצדדים השליליים של העיר, מבחינתי לפחות. ממליצה לשוטט על רחוב Valencia המקביל. הרבה יותר סימפטי, עם מסעדות נחמדות וגם בו תמצאו גרפיטי מרשים בלי להיתקל בהומלסים וריח חריף של שתן...

עד כאן לפוסט שהוא קצת מדריך תיירים וקצת מעביר אווירה. מקווה שתהנו גם מסוג כזה של פוסטים.
מה לבשתי?
מכנסיים קצרים מH&M בפירנצה, כ45 ש"ח.
חולצת ג'ינס מיוניקלו בניו יורק לפני כמה שנים, 15$.
סווטשירט מתמנון, 50 ש"ח.
שרשרת של מדוזה, 120 ש"ח.
ג'קט עור ממנגו בברצלונה, כ400 ש"ח.
גרביונים של קלזדוניה ממדריד, כ20 ש"ח.
נעליים מאסוס לפני כמה שנים, כ80 ש"ח.  
תיק שק של מדוזה, 370 ש"ח במסיבת ההשקה של הקולקציה לפני כמה חודשים.

9.11.2014

לא באמת חורף

השבוע האחרון היה עמוס במיוחד בכל מיני פעילויות. התחלנו אותו בהופעה של The Black Keys בOracle Arena באוקלנד. התחלתי להאזין ללהקה אחרי ששמעתי שיר שלהם ברדיו פרדייז לפני שנתיים בערך ומאז נדבקתי. שלושת האלבומים האחרונים אהובים עליי במיוחד(למרות שהאחרון קצת פחות טוב מהקודמים) ושמחתי לגלות שלמרות שהTour הנוכחי נקרא על שם האלבום החדש, ההופעה כללה בעיקר שירים משני האלבומים הקודמים. כמו שכתבתי בעבר, הגישה להופעות של האמנים האהובים עליך היא משהו שקל להתרגל אליו. בהופעה נתקלתי לראשונה בתופעה מעניינת. המון אנשים בקהל השתמשו באטמי אוזניים במהלך המופע. כשחושבים על זה, זה דווקא רעיון לא רע, במיוחד בהופעת רוק עם גיטרות חשמליות מרצדות. רק צריך לזכור להכניס אטמי אוזניים לתיק...

משם השבוע המשיך עם ביקור של חבר קרוב שהגיע כל הדרך מישראל, לא במיוחד בשבילנו, אבל נהננו מאוד מההשלכות :)
ערב אחד במסעדה הגרמנית האהובה עלינו(בירות אירופאיות מהחבית, שניצל(לא עוף...), שטרודל אמיתי ואווירה מעולה), ערב נוסף במסעדה איטלקית מצויינת(שבבי פטריית כמהין שחורה אף פעם לא העציבו מישהו) ונאלצנו לשלוח את החבר לדרכו. זה היה ביקור קצר וקולע, אבל מסוג הביקורים שמזכירים היטב עד כמה כשיש חיבור טוב בין אנשים, לא המרחק ולא העובדה שנפגשים פנים אל מול פנים רק פעם בכמה חודשים יכולים להרוס את זה.
התמונות צולמו בשבת שעברה בלובי המזרחי של הבניין שצופה לAT&T PARK ולביי ברידג', ביום שבו למשך דקה וחצי בערך היה פה קצת חורף, ולרגע אל תחשבו שאני מקטרת. קיבלנו יום גשם, ברובו בשעות הבוקר המאוד מוקדמות, והמשך יום קצת קריר, ומשם הכל חזר להיות חמים(אבל לא מדי) ונעים.
מה לבשתי?
חצאית מH&M בסייל לפני כמה שנים, 59 ש"ח.
חולצה מLefties בברצלונה, כ40 ש"ח.
גרביונים מקלזדוניה, כ20 ש"ח.
נעליים של שני בר, 440 ש"ח.
ג'קט עור ממנגו בברצלונה, כ400 ש"ח.

1.11.2014

משבוע לשבוע

אמנם התחלתי לעבוד במשרה מלאה(סגרתי חודש, יאי!), אבל זו לא באמת הסיבה לתדירות החד שבועית לפרסום פה, כנראה שהקצב האיטי של החיים כאן התחיל להשפיע עליי. דווקא יש לי לא מעט זמן פנוי ואפילו התחלתי בתוכנית הC25K שאמורה לעזור לאנשים שלא רצו מעולם להגיע למצב שהם רצים 5 קילומטר. השלמתי כבר את השבוע הראשון, ולכבוד הסיום הזה הברך השמאלית שלי אותתה על קיומה, אז חבשתי אותה בקינזיו טייפינג בצבע ורוד פוקסיה. אבל אני לא מתייאשת, פשוט אצטרך להתאמן עם ברכיות ולהראות כמו האישה הביונית. לפחות אני זזה... ואולי עד גיל שלושים אלמד לרוץ(זה עדיין לא מתעכל לי שהשלושים נמצא במרחק של פחות משנה ממני, אבל גיל זה רק מספר וכל השיט הזה.).

אחרי קצת יותר מחצי שנה כאן, אני חושבת שהתחלנו להבין את הסיפור. די מהר נכנסו לשגרה נוחה ורגועה כאן, אבל עכשיו שגם אני עובדת, זה מרגיש קצת יותר כמו "הדבר האמיתי". בסך הכל, כשאתה גדל בישראל, התרבות שלך מאוד מושפעת מהתרבות האמריקאית, מה שקצת יותר מקל עלינו, הישראלים, להשתלב כאן ולהבין, לא רק את השפה, אבל גם את הבדיחות הפרטיות. ובכל זאת, יש הבדלים תרבותיים מאוד מהותיים בין הישראלים לאמריקאים ואחרי חצי שנה הסתגלנו לבולטים שבהם, אבל יש דברים שאני עדיין מתרגלת אליהם. כמו העובדה שמתחילים איתי כאן ברחוב בכמויות שפשוט לא קרו בארץ. 

זה גרם לי לתהות. האם הסיבה לכך היא המראה הקצת שונה שלי מהAll American Girl? אבל כל האיזור הזה מלא במהגרים, אני לא עד כדי כך שונה בנוף. אולי אלה הבדלי תרבויות? האמריקאים מעזים להתחיל הרבה יותר? מפומפמים בחשיבות עצמית? אבל לישראלים יש את ה"איזראלי חוצפה", ולהגדיר את הגבר הישראלי הממוצע כביישן זה לא ממש מדוייק. ואז הבנתי. זה הרוגע הזה שהזכרתי קודם. בארץ כנראה שהסתובבתי בפרצוף חמוץ/לחוץ יותר. בין העומס בעבודה והרצון להגיע כבר הביתה אחרי יותר מדי שעות במשרד, לא היה לי כח להסתובב עם פנים נעימות ברחוב, ובטח שלא לחייך לזרים(או זרות) שחולפים על פניך, כמו שמקובל כאן. אם זה המחיר לשלם על הרוגע, בינתיים אני מוכנה להסתדר.

מה לבשתי?
שמלה מיוניקלו בסייל, 6$.
שרשרת מהחנות של SFMOMA, מתנה מעומר.
סנדלים של לייבלינג, 500 ש"ח בביקור האחרון בישראל.
זר חרציות ענקי(בתמונות מופיע רק חצי ממנו...), 3$ בטריידר ג'וז.