טיול בשכונה

עד לפני כמעט שנה, טיול שישי-בוקר-מאוחר-לפני-שנ״צ שלנו כלל בארנץ׳ בביתא קפה, או טיול בשדרות בן גוריון עם קפה ואקלייר מהבייקרי, או אולי שוטטות בנווה צדק עם מאפה מושחת מהקונדיטוריה של דלאל. הניגוד הזה בין שישי בתל אביב לשישי בכל מקום אחר בארץ תמיד היה חד ובולט בעיני. ברוב המקומות בארץ אנשים מנסים להספיק את הסידורים והקניות לשישי ובתל אביב מותר ולגיטימי לשוטט בשישי ולדחות את ה״קניות״ לאמפמ ליד הבית, כי חלב עולה אותו דבר בכל מקום. זה לא באמת מדוייק, וגם תל אביבים עושים קניות בסופר/ירקן בשישי, אבל לא באותה אדיקות כמו בכל מקום אחר מחוץ ל״מדינת תל אביב״ הכה מגונה.

כאן השישי זז לשבת, אבל ההרגשה הרבה יותר דומה ליום שישי בתל אביב מאשר ליום שישי מחוצה לה. לא מזמן הגעתי לתובנה שהסיבה שהסופ״ש כאן מרגיש ארוך יותר היא לא רק העובדה שימי שישי במשרד הם חצי כח(ברוב המקומות שיצא לי לפגוש או לשמוע), אלא פשוט כי הכל נשאר פתוח כרגיל. אף אחד לא רודף אחריך להספיק לירקן, או לבנק או למטלות המעצבנות האלה שיש לך לעשות בתור אדם בוגר. אפשר לעשות דברים בשבת בבוקר, שבת אחר הצהריים או אפילו בראשון!(טוב, חוץ מהבנק, גם לאמריקאים יש גבולות. אבל המוקד זמין 24/7).

לפני שבוע נפתח מקום חדש וטרנדי ליד הבית, ממש ליד הבית, לחצות את הכביש ליד הבית, ליד האיצטדיון. חצרות של מכולות שמוכרות בירה ואוכל הם טרנד שצובר כאן תאוצה. הבירגארדן בHayes Valley מתחזק תור לתפארת מהדקה שהוא נפתח ועד לרגע הסגירה ובSOMA תמצאו פארק של Food Trucks שמלא תמידית. אז כאמור, הטרנד הגיע גם אלינו והחלטנו לקפוץ ולבדוק. כיף לשבת בשמש הקליפורנית החזקה, לשתות בירה קרה ולאכול אוכל משמין(יש גם אלטרנטיבות פחות משמינות, אבל הביקור הראשון דרש את זה).

מה לבשתי?
חצאית מחנות עודפי מעצבים בשכונה בשם ג׳רמיז, 9$.
גופיה משוק מעצבים בארץ, 90 ש״ח(אם אני זוכרת נכון).
גרביונים של קלזדוניה, כ25 ש״ח.
נעליים של אירוסולס בסייל, 20$.

לכו תשתו בירה בשמש, זה כיף.