כמובטח, הפוסט השני עם המלצות לאטרקציות באי. אבל לפני שאצלול לתוך הפרטים(עם שנורקל! סטיגידיש!), אספר לכם קצת פרטים על האי. הוא מכונה הBig Island מכיוון שהוא הגדול ביותר מבין כל איי הוואי(10,000 קמ״ר) ומה שמדהים הוא שהוא עדיין גדל. איך אי גדל בעידן ההתחממות הגלובלית אתם שואלים? לבה, המון המון לבה. הרי הגעש באי הם אלה שהופכים אותו לבעל נופים שונים ומרהיבים, משהו שלא נתקלתי בו באף מקום שטיילתי בו בעבר. הוא כולל שטחי ג׳ונגל פרועים, מפלי מים גבוהים, הרי געש פעילים, שדות לבה עם צמחים מלבלבים וגם חופי ים לבנים.
נתחיל בחופים, רובם הם בעצם פארק מוכרז וכוללים חניה מסודרת, שטחי דשא לרביצה, אזורים מוצלים במים וביבשה, שולחנות פיקניק לישיבה מסודרת ושירותי הצלה.
Richardson Beach
חוף עם חול וולקאני שחור באזור הילו. רצוי להיכנס למים עם שקפקפים/נעליים מותאמות, כי לא ניתן באמת לדרוך בכל האזורים בו מכיוון שרוב הקרקעית מכוסה בשונית אלמוגים(מתים לצערנו...). ישנם אזורים בחוף שבהם ניתן לשנרקל ולראות דגים, צבים ומעט אלמוגים.
Carlsmith beach
חוף עם חול לבן ובריכות קטנות, רדודות וחלקן מוצלות באזור הילו. בעיני זה החוף היפה ביותר מבין אלו שביקרנו בהם. המים שקופים לחלוטין וצבי ענק שוחים בין האנשים ברוגע. בפעמיים שבילינו שם רוב הקהל היה מקומי וכמעט ולא ראינו תיירים.
Manini'owali Beach
חוף עם חול לבן ומים במיליון גוונים של כחול עם גלים(לא מאוד חזקים) וללא אזורי ישיבה מסודרים. מספר מקומות החניה מוגבל יחסית. החוף נמצא באזור קונה, כ5 דקות נסיעה משדה התעופה. גם בחוף הזה ראינו צב ים, אבל נראה שזה לא ממש האזור הקבוע שלהם בגלל הגלים. ממליצה בחום לבקר בחופים בצד הזה של האי כי הנוף שונה. השילוב של שדות לבה שחורים וחול ים לבן עם מים שקופים הוא פשוט מהמם.
Volcano National Park
כדאי מאוד להתעדכן במצב הפארק לפני שיוצאים אליו. הכניסה לפארק עולה 15$ ותקפה לשבוע. כשאנחנו ביקרנו(יולי 2015) לא היתה זרימה של לבה בשטחי הפארק, כך שלא יצא לנו לראות לבה זורמת. בנובמבר שנה שעברה עוד היתה זרימה לכיוון הים וניתן היה לשוט בסירה ולראות את הלבה נופלת אל הים. בביקור שלנו הלבה כבר לא זרמה לכיוון הים ויכולנו רק להתרשם מהקשת שבנתה הלבה ומשדות שחורים מרהיבים. אנחנו הצלחנו לתזמן את הביקור די טוב מבחינת שעת השקיעה, כדי לראות את לוע הר הגעש(הפעיל!) בשעות הדמדומים זוהר במלוא הדרו.
המסלול שאנחנו עשינו בפארק:
הגענו לפארק בשעה 3:30 אחה״צ. עצרנו במרכז המבקרים בכניסה בכדי לשמוע על התנאים העדכניים(האתר לא הכיל מידע על מצב זרימת הלבה באזור של כביש 130 ורצינו לוודא אם שווה לסוע לשם. מאחר ולא היתה זרימה, החלטנו שלא). משם המשכנו לLava Tubes - מנהרות שנוצרו על ידי הלבה. אנחנו עברנו במנהרות הגדולות שלא דורשות אישור מראש. אם רוצים, אפשר לקבל אישור לכניסה למנהרות יותר צרות(תוכלו למצוא לינק באתר של הפארק). משם המשכנו לנסיעה בChain of Craters - נסיעה בין שדות לבה מתקופות שונות, לוע הרי געש שכבר לא פעילים מהתפרצויות בשנות ה70׳ ונופים מרהיבים. בסופה של הדרך מגיעים למטה עד לקו החוף ורואים את קשת הלבה שהזכרתי קודם וגם את האזור שבו הלבה עלתה על הכביש וגלשה לים.
משם נסענו חזרה למעלה לכיוון הJagger Museum משם ניתן לצפות(ממרחק ביטחון אמריקאי של שני מייל) בלוע הר הגעש. הגענו לשם ותפסנו מקומות בערך ברבע לשבע בערב כשהשקיעה התחילה ב7:03 בערב. ב7:30 כבר היה חושך מוחלט ויצאנו מהפארק. קחו בחשבון שדי קריר שם כי נמצאים בגובה. בכלליות, מזג האוויר בפארק משתנה לפי המיקום והגובה ולכן כדאי לבוא עם שכבות שניתן להחליף בקלות.
Akaka falls
מפלים באזור של הילו, כ20 דקות נסיעה מהעיר. האתר מאוד מסודר, אבל לא מכיל הרבה מקומות חניה. מצד שני, המסלול המעגלי(והארוך ביותר) לוקח כחצי שעה, כך שהתחלופה גבוהה. החניה עולה 5$ והכניסה עולה 1$ לאדם. לא מגיעים ממש אל המפלים עצמם אלא צופים בהם ממרפסת תצפית. המסלול המעגלי לא אתגרי במיוחד ומכיל שביל סלול ומדרגות עם מעקה משני הצדדים(הברכיים שלי הסתדרו לגמרי, לא מדרגות גבוהות מדי). כשהתהלכנו בשביל הרגשנו שאנחנו בסצינה מהסדרה Lost, מוקפים בצמחיית ג׳ונגל ופרחים מוזרים. קצר ומומלץ.
Mauna Kea observatory
לצערי לא יצא לנו לבקר בObservatory, אבל שווה לציין אותו כדי שתוכלו להתעדכן בסטטוס ולהיערך בהתאם. מדובר בהר הגבוה בעולם(אם מודדים מבסיס ההר בקרקעית האוקיינוס, ומסתבר שככה מודדים...) ובגלל שהוא נמצא בלב אזור די שומם ומגיע מעל לגובה העננים, הוא מהווה נקודת תצפית מצויינת לאסטרונומים. כשאנחנו ביקרנו בביג איילנד התקיימו הפגנות של פעילים מקומיים בעיקבות החלטה של נאסא להקים עוד טלסקופ על ההר. המקומיים טוענים שהטלסקופים הורסים את המרקם של ההר ולכן החליטו לחסום את הכניסה. נכון לעכשיו, הפארק סגור למבקרים עד להודעה חדשה, בהתאם להסכם שהושג עם המפגינים.
גם אם הפארק פתוח, הביקור בו הוא לא פשוט. ישנן חברות שמוציאות סיורים לפארק בעלות של כ200$ לאדם. הם מספקים ביגוד תרמי(עולים לגובה של יותר מ4000 מטר, קר שם!) והדרכה איך להתכונן(כשעולים לגובה צריך לאכול אוכל מסויים כדי להקל על ההרגשה ואסור בשום פנים ואופן לעלות להר אחרי שצללתם בבוקר/יום לפני, אתם עלולים למות). הסיור לוקח אתכם למרכז המבקרים שנמצא בגובה 2700 מטר לערך, בכדי להתאקלם. משם מתחילים בנסיעה עם המון מהמורות בג׳יפ למשך כשעה וחצי. ממה שקראנו, מומלץ להגיע למעלה לקראת השקיעה, בכדי לצפות בה מעל העננים ואז להישאר ולצפות בכוכבים.
בעיקרון אפשר לבקר בפארק גם בלי הסיור, אבל זה נשמע לי כמו חוויה לא קלה. תצטרכו להביא איתכם ציוד תרמי(כשלכל מקום אחר באי צריך בעיקר שורטס, גופיה ובגד ים...), לשכור רכב 4 על 4 ולהיערך לנסיעה הלא פשוטה הזו. קחו בחשבון שאת הדרך חזרה תצטרכו לעשות בחושך, ואתם לא יודעים איך הגוף שלכם יגיב לגובה.
Lili'uokalani Botanical Gardens and Coconut Island
גנים פתוחים לקהל הרחב בעיר הילו. אנחנו טיילנו בגנים לפני ארוחת ערב במסעדת הילו ביי קפה הסמוכה בערב האחרון שלנו באי. הגנים עצמם יפים מאוד(ופוטוגנים מאוד!), אבל אני לא חושבת שהייתי מגיעה לשם במיוחד. בסמוך לגנים נמצא גשר הגישה לאי הקוקוסים. אי קטן עם דשא גדול והרבה עצי קוקוס גבוהים. שוב, הנוף יפה, אבל לא במיוחד. נשארנו לשקיעה והלכנו לאכול :)
אלו המקומות שלנו יצא לבקר בהם(מלבד האחרון כמובן) ויש עוד המון מפלים וחופים שמחכים לביקור. האי הזה באמת מיוחד וכלל נופים שונים ממה שתיארתי לעצמי. העובדה שהוא לא תיירותי בכלל היא רק בונוס.
נסיים עם כמה תמונות פנורמיות מהאתרים היפים שביקרנו בהם(צולמו עם אייפון שש):
Richardson Beach
חוף עם חול וולקאני שחור באזור הילו. רצוי להיכנס למים עם שקפקפים/נעליים מותאמות, כי לא ניתן באמת לדרוך בכל האזורים בו מכיוון שרוב הקרקעית מכוסה בשונית אלמוגים(מתים לצערנו...). ישנם אזורים בחוף שבהם ניתן לשנרקל ולראות דגים, צבים ומעט אלמוגים.
Carlsmith beach
חוף עם חול לבן ומים במיליון גוונים של כחול עם גלים(לא מאוד חזקים) וללא אזורי ישיבה מסודרים. מספר מקומות החניה מוגבל יחסית. החוף נמצא באזור קונה, כ5 דקות נסיעה משדה התעופה. גם בחוף הזה ראינו צב ים, אבל נראה שזה לא ממש האזור הקבוע שלהם בגלל הגלים. ממליצה בחום לבקר בחופים בצד הזה של האי כי הנוף שונה. השילוב של שדות לבה שחורים וחול ים לבן עם מים שקופים הוא פשוט מהמם.
Volcano National Park
כדאי מאוד להתעדכן במצב הפארק לפני שיוצאים אליו. הכניסה לפארק עולה 15$ ותקפה לשבוע. כשאנחנו ביקרנו(יולי 2015) לא היתה זרימה של לבה בשטחי הפארק, כך שלא יצא לנו לראות לבה זורמת. בנובמבר שנה שעברה עוד היתה זרימה לכיוון הים וניתן היה לשוט בסירה ולראות את הלבה נופלת אל הים. בביקור שלנו הלבה כבר לא זרמה לכיוון הים ויכולנו רק להתרשם מהקשת שבנתה הלבה ומשדות שחורים מרהיבים. אנחנו הצלחנו לתזמן את הביקור די טוב מבחינת שעת השקיעה, כדי לראות את לוע הר הגעש(הפעיל!) בשעות הדמדומים זוהר במלוא הדרו.
הגענו לפארק בשעה 3:30 אחה״צ. עצרנו במרכז המבקרים בכניסה בכדי לשמוע על התנאים העדכניים(האתר לא הכיל מידע על מצב זרימת הלבה באזור של כביש 130 ורצינו לוודא אם שווה לסוע לשם. מאחר ולא היתה זרימה, החלטנו שלא). משם המשכנו לLava Tubes - מנהרות שנוצרו על ידי הלבה. אנחנו עברנו במנהרות הגדולות שלא דורשות אישור מראש. אם רוצים, אפשר לקבל אישור לכניסה למנהרות יותר צרות(תוכלו למצוא לינק באתר של הפארק). משם המשכנו לנסיעה בChain of Craters - נסיעה בין שדות לבה מתקופות שונות, לוע הרי געש שכבר לא פעילים מהתפרצויות בשנות ה70׳ ונופים מרהיבים. בסופה של הדרך מגיעים למטה עד לקו החוף ורואים את קשת הלבה שהזכרתי קודם וגם את האזור שבו הלבה עלתה על הכביש וגלשה לים.
משם נסענו חזרה למעלה לכיוון הJagger Museum משם ניתן לצפות(ממרחק ביטחון אמריקאי של שני מייל) בלוע הר הגעש. הגענו לשם ותפסנו מקומות בערך ברבע לשבע בערב כשהשקיעה התחילה ב7:03 בערב. ב7:30 כבר היה חושך מוחלט ויצאנו מהפארק. קחו בחשבון שדי קריר שם כי נמצאים בגובה. בכלליות, מזג האוויר בפארק משתנה לפי המיקום והגובה ולכן כדאי לבוא עם שכבות שניתן להחליף בקלות.
מפלים באזור של הילו, כ20 דקות נסיעה מהעיר. האתר מאוד מסודר, אבל לא מכיל הרבה מקומות חניה. מצד שני, המסלול המעגלי(והארוך ביותר) לוקח כחצי שעה, כך שהתחלופה גבוהה. החניה עולה 5$ והכניסה עולה 1$ לאדם. לא מגיעים ממש אל המפלים עצמם אלא צופים בהם ממרפסת תצפית. המסלול המעגלי לא אתגרי במיוחד ומכיל שביל סלול ומדרגות עם מעקה משני הצדדים(הברכיים שלי הסתדרו לגמרי, לא מדרגות גבוהות מדי). כשהתהלכנו בשביל הרגשנו שאנחנו בסצינה מהסדרה Lost, מוקפים בצמחיית ג׳ונגל ופרחים מוזרים. קצר ומומלץ.
לצערי לא יצא לנו לבקר בObservatory, אבל שווה לציין אותו כדי שתוכלו להתעדכן בסטטוס ולהיערך בהתאם. מדובר בהר הגבוה בעולם(אם מודדים מבסיס ההר בקרקעית האוקיינוס, ומסתבר שככה מודדים...) ובגלל שהוא נמצא בלב אזור די שומם ומגיע מעל לגובה העננים, הוא מהווה נקודת תצפית מצויינת לאסטרונומים. כשאנחנו ביקרנו בביג איילנד התקיימו הפגנות של פעילים מקומיים בעיקבות החלטה של נאסא להקים עוד טלסקופ על ההר. המקומיים טוענים שהטלסקופים הורסים את המרקם של ההר ולכן החליטו לחסום את הכניסה. נכון לעכשיו, הפארק סגור למבקרים עד להודעה חדשה, בהתאם להסכם שהושג עם המפגינים.
גם אם הפארק פתוח, הביקור בו הוא לא פשוט. ישנן חברות שמוציאות סיורים לפארק בעלות של כ200$ לאדם. הם מספקים ביגוד תרמי(עולים לגובה של יותר מ4000 מטר, קר שם!) והדרכה איך להתכונן(כשעולים לגובה צריך לאכול אוכל מסויים כדי להקל על ההרגשה ואסור בשום פנים ואופן לעלות להר אחרי שצללתם בבוקר/יום לפני, אתם עלולים למות). הסיור לוקח אתכם למרכז המבקרים שנמצא בגובה 2700 מטר לערך, בכדי להתאקלם. משם מתחילים בנסיעה עם המון מהמורות בג׳יפ למשך כשעה וחצי. ממה שקראנו, מומלץ להגיע למעלה לקראת השקיעה, בכדי לצפות בה מעל העננים ואז להישאר ולצפות בכוכבים.
בעיקרון אפשר לבקר בפארק גם בלי הסיור, אבל זה נשמע לי כמו חוויה לא קלה. תצטרכו להביא איתכם ציוד תרמי(כשלכל מקום אחר באי צריך בעיקר שורטס, גופיה ובגד ים...), לשכור רכב 4 על 4 ולהיערך לנסיעה הלא פשוטה הזו. קחו בחשבון שאת הדרך חזרה תצטרכו לעשות בחושך, ואתם לא יודעים איך הגוף שלכם יגיב לגובה.
Lili'uokalani Botanical Gardens and Coconut Island
גנים פתוחים לקהל הרחב בעיר הילו. אנחנו טיילנו בגנים לפני ארוחת ערב במסעדת הילו ביי קפה הסמוכה בערב האחרון שלנו באי. הגנים עצמם יפים מאוד(ופוטוגנים מאוד!), אבל אני לא חושבת שהייתי מגיעה לשם במיוחד. בסמוך לגנים נמצא גשר הגישה לאי הקוקוסים. אי קטן עם דשא גדול והרבה עצי קוקוס גבוהים. שוב, הנוף יפה, אבל לא במיוחד. נשארנו לשקיעה והלכנו לאכול :)
נסיים עם כמה תמונות פנורמיות מהאתרים היפים שביקרנו בהם(צולמו עם אייפון שש):
Manini'owali Beach
Carlsmith beach
The view from our Hilo vacation home
A full rainbow above the volcano
ונסיים בדאבל אננס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה