27.1.2013

Other Side

אתמול בערב צפינו בסרט דוקומנטרי מעולה, מה ששלח אותי מיד אל המקלדת בכדי לספר לכם עליו.
הסרט נקרא The Other Dream Team ומשמעות השם המעט מוזר הזה תהיה מובנת לכם לקראת סוף הסרט (אלא אם אתם חובבי אולימפידות וזוכרים סיפורים מהעבר). הסרט מספר על שחקני כדורסל ליטאים בתקופת השלטון הסובייטי וסוקר את מהלך האירועים החל ממשחקי הכדורסל כחלק מקבוצת הUSSR ועד למשחק בתור נציגי ליטא המשוחררת (תחת חסותה של להקת גרייטפול דד, עם חולצות טאי דאי והכל).

עוד בביקור בברלין הבנתי עד כמה ההיסטוריה של התקופה הזו מרתקת, מעניינת ומצמררת ועד כמה אנחנו לא ממש נחשפים אליה בארץ בלימודי ההיסטוריה בתיכון. בזמן שצפיתי בסרט לא הפסקתי להצטמרר מהסיפורים על החיים מאחורי מסך הברזל(ולחשוב שאנחנו, הישראלים, נראים לעולם בדיוק כמו שהסובייטים נראים לי עכשיו. בצדק או לא, זו כבר נקודה אחרת שלא אכנס אליה בפוסט הזה) ועל הרזולציה הפדנטית שבה נכנסו לחיי האזרחים. אי אפשר להתפתח, אי אפשר לנצל הזדמנויות לחיים טובים יותר בארץ אחרת - פשוט כי אף אחד לא נותן לך לעזוב. אין דעה אישית, אין אינדווידואל, יש נאומים מוכתבים מלמעלה וצבע אדום ששולט בכל.

זה סרט מרתק, הזוי, מעניין וגם מצחיק לפרקים. ממליצה בחום לצפות בו, גם אם אין לכם שורשים סובייטים כלשהם. אפשר ללמוד ממנו הרבה על הטבע האנושי, על היכולת שלו להרע לקבוצה כל כך גדולה ועל הגדולה של מיעוט שמאמין בצדקת דרכו.

24.1.2013

בחירה מצויינת

בשלישי, בדיוק לפי התוכניות שפירטתי כאן, התעוררנו מאוחר והלכנו להצביע. אם אתעכב לרגע על תוצאות הבחירות, הן התקבלו אצלי ברגשות מעורבים. מצד אחד, לרגע מרגישים משב רוח קל של תקווה מדגדג בגב. הימין נחלש במידה מסויימת, בנט והליכוד ביתינו לא קיבלו כל כך הרבה מנדטים כמו שחזו הסקרים ומרצ(המפלגה אליה הקולות שלנו הלכו) התחזקה משמעותית לעומת הבחירות הקודמות. אבל בתכלס, לא הרבה השתנה. כל עוד לא קמה כאן ממשלת אחדות - וגר הליכוד עם העבודה ויאיר לפיד עם התנועה ירבץ, הרוח הקלה שנשבה לרגע תשכח ותעלם במהירות. אני מאוד מקווה שמי שצריך להתעלות על האגו יצליח לעשות זאת ואולי תהיה תקווה לעתיד טוב יותר לכל המיואשים והאדישים(כי 19 המנדטים של יש עתיד אומרים דבר אחד - יותר ממיליון איש בעלי זכות בחירה מוכנים ללכת אחרי הבטחות שהם יודעים שהסיכוי שחצי מהן יתקיימו הוא קלוש ולתת אמון בקבוצה חדשה לגמרי של אנשים, רק לא להמשיך עם הקיים).
אבל למה לי פוליטיקה עכשיו, נחזור לדברים משמחים יותר. לאחר שמימשנו את זכותנו הדמוקרטית נסענו למוזיאון תל אביב. עדיין לא יצא לי לבקר במוזיאון מאז פתיחת האגף החדש וזו היתה הזדמנות מצויינת. 38 ש"ח לתושב תל אביב או 48 ש"ח לכניסה רגילה, תמחור סביר ביחס לכמות התערוכות וגם בהשוואה למוזיאונים בחו"ל. הסתובבנו בין התערוכות השונות במשך שעתיים ויצא ששנינו התרשמנו בעיקר מתערוכת העיצוב. התרשמנו גם מהתערוכה המדוברת של קריסטובל בלנסיאגה שאכן היתה מאוד מעניינת, אבל דווקא התערוכה "גוף הדברים: שלוש סביבות אופנה" היתה מוצגת בצורה הרבה יותר טובה, כזו שאיפשרה להתרשם מהפריטים וכללה מייצגים מעניינים יותר(העדפתי לצלם אותה במקום את התערוכה של בלנסיאגה שתוכלו למצוא בלא מעט בלוגים אחרים).
לסיכום, מומלץ בחום. בעיקר למי שלא יצא לו לבקר באגף החדש שכולל תערוכות מוצלחות של אומנות ישראלית ואת תערוכות העיצוב שהזכרתי למעלה שכאמור, יכולות לדבר גם למי שלא מעלעל בווג בזמנו הפנוי.
משם המשכנו לטיול ברחבי העיר, מזג האוויר היה מצויין והתאים להליכה ממושכת. החיסרון היחיד היה שהרחובות היו מאוד עמוסים, יותר מבסתם יום שישי. הרגיש כמו יום העצמאות. מקווה שניצלתם את יום השבתון הזה לדברים מהנים ושלא שכחתם להצביע(כי אסור להתייאש).
מה לבשתי?
שמלה מאמריקן איגל, 115 ש"ח בסייל הנוכחי.
גרביונים של לייף, כ15 ש"ח.
נעליים של זארה מאמסטרדם, כ125 ש"ח.
משקפי שמש מתנת אירוקה.
שרשרת כסופה מג.ר.א.ס, מתנת יומולדת מההורים.
חגורה מאסוס, כ20 ש"ח.


21.1.2013

אז מה עושים מחר?

חיפשתי בימים האחרונים אפשרויות בילוי ליום הבחירות. בכל זאת, מאוד נדיר שככה פתאום יש יום חופש באמצע השבוע שאינו על חשבון מכסת ימי החופש, שבו הכל פתוח כרגיל ואפילו מזג האוויר טוב. כשמחפשים הולכים לגוגל, אבל שם מצאתי רק פרטים על מכירות מיוחדות או מה עושים עם הילדים. כנראה שהחלוקה היא מאוד ברורה, רווקים וזוגות בלי ילדים יוצאים לשופינג ואנשים עם ילדים רק מחפשים איך לשעשע אותם.

כמובן שללכת להצביע זו הפעילות הכי חשובה ליום הזה. אחוז ההצבעה בקרב החילונים חייב להיות זהה לאחוז ההצבעה במגזר החרדי. הגיע הזמן שגם אנחנו נהיה ממושמעים ונלך אחרי מטרה אחת - להשמיע את קולנו כל עוד אנחנו לא מיעוט. מאוד התחברתי לקמפיין משטרת הקיטורים השוללת את זכות הקיטור ממי שלא טורח להצביע(אם תשאלו אותי, גם מי שמצביע ביבי לא רשאי לקטר. אבל זו כבר לגמרי דעתי האישית...), "לא קרם ולא אנגלז".

חזרה לנושא. חשבנו בהתחלה על ביקור בסינמטק ברחוב הארבעה, אבל ההקרנות מתחילות רק ב17:00. חשבנו על טיול אופניים בפארק, אבל סביר להניח שזה יהיה War Zone כמו ביום העצמאות. כנראה שבסופו של דבר נלך למוזיאון תל אביב ונאכל צהריים במסעדה בסביבה. איך אתם מתכננים להעביר את היום הזה? יש רעיונות יותר מוצלחים משלנו?

מאחלת לכם יום בחירות מוצלח, שלא יהיו תורים בקלפי, שנקום ביום רביעי למקום קצת יותר אופטימי And may the force be with us.

16.1.2013

שבת בחוץ

הסופ"ש האחרון היה עצל יחסית. הצלחנו להוציא את עצמנו מהשמיכות רק לקראת 11. בחוץ עדיין היה אפרורי ועצוב ואנחנו החלטנו להתפנק קצת, מה שאי אפשר לעשות באמצע השבוע כי צריך להיות מבוגר אחראי ולקום לעבודה. בשבת השמש כבר יצאה ואיתה גם אנחנו. קבענו עם חברים ועם הגורה החמודה שלהם לבראנץ' מאוחר על הים והוצאת אנרגיה בפארק. בשבת עדיין היה קריר, אז המעיל נשאר סגור ואטום... למרות שרדפנו אחרי גורה קטנה ושובבה.
לפעמים לא צריך יותר מזה, נשנוש קל בשמש וריצה טובה בפארק. השבת הזו תכלול הרבה יותר פעילויות, נסיעות וביקורים. הסופ"ש עדיין לא התחיל וכבר עכשיו אני מרגישה שאני צריכה עוד סופ"ש שיבוא מיד אחריו.
מה לבשתי?
מכנסיים מזארה בסייל הנוכחי, 140 ש"ח.
מעיל מH&M בגרמניה, כ150 ש"ח.
נעליים סופר נוחות דרך איביי, כ100 ש"ח.
תיק מאיביי, 40 ש"ח.
חזרנו הביתה בדיוק בזמן לשקיעה יפה. בין עצי הדקל, אם ממצמצים קצת, לשניה נראה כמו קליפורניה.

14.1.2013

Stripes Again with Hipster Glasses

אמנם העברתי את עיני תחת קרני לייזר לתיקון בעיית ראיה קלה(הגעתי למינוס 4 וצילינדר מכובד) לפני כמעט 9 שנים, אבל מאחר והעבודה שלי לא כל כך נחמדה לעיניים, בתקופה האחרונה פיתחתי צורך במשקפיים עם תיקון קל(מינוס חצי) ובעיקר לשעות הערב, כשהאורות מהבהבים. הצורך במשקפיים מגיע אצלי בתקופות ומאוד מושפע מאיכות השינה שלי והעומס במשרד. כבר יש לי זוג משקפיים שעשיתי לפני כמעט שנתיים, אבל לפני כמה שבועות, כשעומר החליט שמתחשק לו להתחדש בזוג חדש, החלטתי שאולי הגיע הזמן לרכוש לי זוג היפסטרי למהדרין.
חיפשנו בכמה חנויות ודי נואשנו מהמחירים. אופטיקה הלפרין, אופטיקנה ואופטיק דורון, בכולם המחיר נע סביב ה800 ש"ח לזוג, במידה ורוכשים שניים. לזוג אחד המחיר יכול להגיע גם ל1000 ש"ח. ולא שבחרנו בזוגות יוקרתיים של דיור או שאנל. מותג הבית מצ'וקמק מפלסטיק סיני טהור. אחרי חיפוש קצר בגוגל, נזכרתי ברשת קרולינה למקה שפתחה לפני כמה חודשים סניפים ברחבי הארץ. הם מציעים דיל שווה במיוחד. זוג אחד ב300 ש"ח, והשני ב50%, כולל עדשות ראיה עד מינוס 3. החיסרון היחיד, צריך להגיע עם מרשם. כלומר, צריך לדעת מה המספר שלך, כי הם לא עושים בדיקות. יש להם מכשיר שקורא את המספר מזוג קיים, אבל במידה והוא ישן ומזמן לא נבדקתם, כדאי להגיע לאחר בדיקה. קפצנו לסניף עזריאלי וחיפשנו זוגות שיתאימו לנו סביב הדוכן. המוכרת היתה נחמדה ומקצועית, לא נדבקת מדי וידעה לעזור בהתאמת צורת מסגרת לפנים. בחרנו, שילמנו והלכנו לאכול. כעבור כשלושה ימים צלצלו להודיע שהמשקפיים מוכנים.
אני מרוצה מאוד מהקניה הזו. בחצי ממחיר זוג אחד ברשתות השונות קנינו שני זוגות משקפיים שמרגישות מאוד נוחות. בסופו של דבר אני לא חושבת שיש הבדל באיכות בין מסגרות הפלסטיק של קרולינה למקה לבין מסגרות הפלסטיק של קויה, מותג הבית של אופטיקנה. מאחר וגם ככה מדובר במשקפיים שהן סוג של טרנד, לא חשוב לי ברכישה הזו שהן יהיו סופר איכותיות ועמידות.
מה לבשתי?
שמלה מH&M בברצלונה, כ70 ש"ח.
גרביונים של קלזדוניה מברצלונה, כ20 ש"ח.
חגורה ממכנסיים מפוראבר 21.
נעליים מזארה לפני כמה עונות, 200 ש"ח.
שרשרת חרוזי עץ של שלי דהרי לפני כמה עונות, 250 ש"ח.
מעיל מזארה לפני המון המון שנים.

10.1.2013

How to undo a good deed

התאפקתי יומיים מהפרסום בבלוג, כי חשבתי שאולי אקבל איזו תשובה, אבל מאחר והיא לא הגיעה, החלטתי לפרסם ודי.

ביום שלישי בשעות הערב קפצתי לסניף זארה בקניון רמת אביב. בזמן ששוטטתי בחנות שאלתי את אחת המוכרות שאלה וכשענתה לי הבחנתי שהיא לקויית שמיעה ונעזרת במכשיר. חשבתי לעצמי "מאוד מתחשב ומתקדם מצד זארה לצרף אנשים עם נכויות לצוות העובדים" והבטחתי לעצמי לכתוב על כך בבלוג ולשבח את הצעד. כמה חבל שהמשך הביקור גרם לפוסט בטעם אחר לגמרי. אספתי מספר פריטים וניגשתי לתאי ההלבשה. בכניסה עמדו שתי מוכרות שפטפטו בינהן בקול רם. ניגשתי לתא פנוי והתחלתי במלאכת המדידה. ברקע שמעתי את השיחה בין שתי המוכרות, שלא התאמצו בכלל לדבר בשקט. האחת סיפרה לחברתה על עובד אחר שמדבר "ממש מצחיק" כלשונה ומבטא את השם שלה בצורה מאוד משעשעת. כדי להדגים לחברתה את המבטא שלו, היא החליטה לצעוק אליו ולקרוא לו להתקרב. משהגיע לתאי ההלבשה התחילה לצעוק לעברו "איך קוראים לי? תגיד ת'שם שלי!". הבחור, לקוי שמיעה, אמר את שמה, דנית, עם מעט גמגום ושתי העובדות התמוגגו מאושר ופרצו בצחוק ובצעקות "איזה חמוד!". הרגשתי שמצטבר לי גוש ענק בגרון ודמעות בעיניים. אין שום דרך אחרת להציג את ההתנהגות הזו מלבד בריונות לשמה, חוסר אינטיליגנציה ריגשית ונבערות. על הדרך, מאחר וההתנהגות הזו לא ממש נאותה למקום עבודה ועוד מול לקוחות, זה גם מאוד חסר מקצועי.

עד שהתלבשתי בחזרה ויצאתי, הבחור כבר לא עמד שם ואחת הבחורות התחלפה, כך שלא ידעתי מי מבינהן היא ה"אינטיליגנטית" שדיברה. פניתי לקופה בבקשה לדבר עם המנהל, ענה לי הקופאי שהוא אחראי המשמרת ובמה יוכל לעזור. סיפרתי לו את המקרה ולצערי מיהרתי ולכן לא יכולתי להתעקש על לדבר עם מנהל. הוא אמר ש"זה באמת לא בסדר" ובכך הסתכם הדיון. כשהגעתי הביתה שלחתי פניה דרך אתר האינטרנט של החברה. עברו יומיים ועדיין לא קיבלתי אפילו תגובה לקונית בסיסית. עד היום יצא לי להיתקל בעובדים מאוד רהוטים ואדיבים בסניפי זארה השונים. באמת ששמחתי לראות שזארה משלבת עובדים עם נכויות ברמות שונות בצוות העובדים שלה. חבל שהתנהגות חסרת תרבות וביריונית של שתי עובדות הורסת את המעשה הטוב שניסו לעשות. חבל עוד יותר שלא טורחים להגיב ללקוח שאכפת לו.

לא הצלחתי למצוא עמוד פייסבוק של זארה ישראל בכדי לשלוח אליהם פניה. אם מישהו מהקוראים יודע על דרך נוספת ליצור עימם קשר מלבד אתר האינטרנט, אשמח לשמוע.

6.1.2013

טיול שישי משפחתי

את בוקר יום שישי האחרון העברתי בטיול עם המשפחה בשוק הפשפשים ונמל יפו המחודש. אמא שלי רצתה שטיחים למטבח ואני לא התנגדתי להצטרף לסיבוב במזג האוויר הנעים ששרר בשישי. אף אחד לא יכול לנחש מהתמונות האלה שכמה שעות לאחר מכן תתחיל סופה חורפית במיוחד עם יותר מ20 מ"מ גשם.
טיולים עם המשפחה שלי איכשהו תמיד מתרכזים סביב אוכל, כאלה אנחנו, חובבי קולינריה. אז המטרה של אמא שלי הושגה והשטיחים נרכשו. על הדרך זללנו פיתה שומשום של אבולעפיה, ככה רק כדי לפתוח את התיאבון. אמא שלי ואחי דאגו שהפיתה לא תרגיש לבד בקיבה וריפדו עם בורקס וביצה קומפלט. משם נרגענו עם כמה טעימות של ממרחים בשוק יפו ולמנה עיקרית עצרנו ביאסו סלוניקי בלב השוק לארוחת מזטים טעימה. קציצות הפארסה והציזיקי היו מעולים ומומלצים בחום. יחד עם הלחם החם והפריך זה היה מושלם והזכיר לי קצת את החתונה שלנו בקפריסין, עם המפות המשובצות. 
והרי ידוע שאי אפשר בלי קינוח קטן, אז עצרנו בכפיתולינה - גלידה טובה ומשובחה לגביע גלידת אגוזי לוז לא רעה בכלל(בעיקר כי היתה מתוקה במידה). בשלב הזה אפילו אנחנו כבר היינו שבעים והחלטנו שהגיע הזמן לסיים את הסיור ולהיפרד לשלום. בשבת ההתפנקות הקולינרית המשיכה עם המון תבשילים חמים שהכינו ההורים והתכרבלות עם באדי בסוודר. 
זו היתה שבת רגועה ונחמדה. מוכנה לסגור עוד אחת כזו בדיוק בשבוע הבא...
מה לבשתי?
ג'ינס מסטייל ריבר, 60 ש"ח.
חולצת פסים מH&M מברצלונה, כ20 ש"ח.
סריג של יוניקלו מניו יורק, כ70 ש"ח.
צעיף של H&M מסן פרנסיסקו, כ40 ש"ח.
תיק מברשקה, 40 ש"ח.
נעליים של אירוסולס מניו יורק, כ200 ש"ח.